אקדים, אנחנו נגד דקדוקי עניות והרבה פעמים שווה להתאמץ ולהביא עוד כמה מאות שקלים בחודש, מאשר להתנהל בדקדוקי עניות. בכל זאת חשוב להתייחס לחשיבות השקלים הקטנים שרבים מאיתנו נוטים לזלזל בהם, פעמים מדובר במאות ואלפי שקלים בחודש.
אם זה נשמע לכם מוגזם, הנה סיפור מהשבוע.
ישבנו עם משפחה שהבעל מרצה מפורסם ומכניס יפה, אך הם הגיעו לחובות של למעלה מ-2 מיליון ₪ כתוצאה מהתחייבויות לחתונות ילדים והתנהלות של הוצאות מעבר להכנסות עוד קודם לכן.
אחד המשפטים שהם חזרו עליו בתחילת התהליך כמה פעמים: "אדם שמרוויח קרוב ל-2000 ₪ בערב, איזה ערך יש לכמה שקלים או אפילו כמה מאות שקלים"…
בסיום בניית תמונת מצב כלכלית, ראינו שחסר להם כל חודש כ-8000 ₪, כשמחצית ממנו מגיע מאותם פכים קטנים (זאת מלבד החזרי חובות של 37,000 ₪ בחודש!).
כיון שמדובר במשפחה חשובה שערכי התורה מדברים אליה מאוד, הבאנו להם באחד המפגשים את דברי הבן יהוידע בשם האר"י הקדוש בחולין צא: וזה לשונו: כתוב בספר הליקוטים בשם רבינו האר"י ז"ל, הטעם שהוצרך יעקב אבינו ע"ה לחזור על פכים קטנים, כי הצדיקים חביב עליהם ממונם להיות נשפע מלמעלה אין למאוס בו אפילו שהוא דבר מועט, ואם יחוס על ממונו הוא מכבד את השי"ת שהשפיע לו הממון ההוא, ולכן אם לא היה חוזר בעבור פכים קטנים נראה כאילו מזלזל בשפע שנשפע לו מלמעלה וכו'.
"והנה עדין תקשי למה חזר הוא בעצמו, היה לו לשלוח עבדיו להביאם, אלא מוכרח לומר כיון דחשב חזרה זו להביא הפכין היא מצוה שבזה הוא מכבד השפע שנתן לו הקב"ה, לכן חזר הוא בעצמו כי מצוה יותר משלוחו".
מה הגבול האמיתי בין דקדוקי עניות לפכים קטנים?
לאחרונה ישבתי עם משפחה שהבעל מרוויח 560,000 ₪ בשנה, אך הכסף נעלם כמו שבא, למרות שהוא נשוי רק שנה. הוא היה מתוסכל מהעובדה שהכסף נעלם והוא לא מצליח לחסוך לדירה.
בראיון הראשוני הוא סיפר שהוא לא יכול לסבול דקדוקי עניות. אמרתי לו תן דוגמה. הוא סיפר שבהיותו בחור הוא למד בארה"ב, כשחזר הביתה לשבת הוא לא היה רוצה להיסחב עם מזוודות. גם להתעסק עם כביסה היה נראה לו דקדוקי עניות, לכן בכל יום ראשון היה קונה בדרך לישיבה בגדים לאותו שבוע, ובסוף השבוע היה זורק אותם לפח. "לא מתאים לי להיסחב עם מזוודה ולעשות כביסות – ממש דקדוקי עניות", אמר לי…
שאלתי, אם בקניה השבועית שלך פונה אליך הקופאי ואומר, תראה: אדם נראה אדם נחמד, מרוויח יפה, בשבילך כל שקית תעלה 50 אגו'. 40 אגו' יותר מכל אחד. תהיה מוכן לשלם?
הייתם צריכים לראות איך הוא הזדקף כנחש ואמר: אני לא מוכן לשלם אגורה יותר! אמרתי לו, מה אתה מדבר על דקדוקי עניות, באמת, הרי מה זה בשבילך עוד 40 אגו' על כל שקית. בינינו אתה לא תרגיש את זה בכלל…
מדוע אתם לא מוכנים שהשכר שלכם לשעת עבודה ירד מ-40 ₪ לשעה ל-38 ₪? הרי זה סה"כ 2 שקל לשעה. לכולנו חשובים השקלים הקטנים… השאלה היא רק מדוע אנו מגייסים את הטענה הזו לדברים שאנו רוצים להוציא, ומתחמקים ממנה כשצריך?
נקודה למחשבה בעידן החד פעמי.
