בשבועות האחרונים רבים מאיתנו חוזרים לשגרה ואפילו הדולר ירד בצורה משמעותית, מה קרה? האם אנחנו יודעים כיום איך תסתיים המלחמה בע"ה והאם היא תתפתח למקומות נוספים, ח"ו? ממש לא. אף אחד אינו יודע איך ייראה היום שאחרי ובכל זאת בדברים מסוימים השגרה חוזרת.
לפני 25 שנים עברה עלינו תקופה קשה כאן בארץ ישראל, הייתה אינתיפאדה שהתפוצצו בה אוטובוסים. למי שזוכר, קו 18 ועוד. זו הייתה תקופה שאנשים פחדו לעלות על אוטובוסים. יותר מכך, אנשים שנהגו במכוניות פחדו להיצמד לאוטובוסים, שמא הם יתפוצצו.
למעשה, באותן שנתיים-שלוש של פיגועים, נהרגו כ-250 אנשים, ובכל זאת החרדה הייתה רבה. לעומת זאת, בתאונות דרכים נהרגים כל שנה בין 500-600 בני אדם, לצערנו, הרבה יותר מכל תקופת הפיגועים, וזה לא מונע מאנשים לעלות על רכבים או לחצות את הכביש.
הסיבה פשוטה מאוד, המיקוד החדשותי לא נמצא בתאונות, כי לצערנו זה לא מעניין ודברים אחרים תופסים כותרות.
רוצים דוגמה יותר קרובה מימינו אנו? בבקשה. לפני יותר מחצי שנה הייתה רעידת אדמה עוצמתית בתורכיה, אנשים באמצע הלילה נקברו חיים מתחת להריסות בבניינים רבי קומות והתמונות המזעזעות הגיעו לכל מקום בעולם. הכותרות צברו תאוצה כל הזמן האם זה יכול לקרות ח"ו גם במקומות קרובים אלינו.
באותה תקופה דובר על העיר בית שאן כמקום שיושב על השבר סורי-אפריקני ובעל סיכון גבוה. אנשים פחדו ממש בלילות מכל רעידות המשנה שאירעו לאחר מכן. באותה תקופה העיר בית שאן החלה להיות מבוקשת בציבור החרדי בשל המחירים הנמוכים, אבל אנשים פחדו לקנות שם בגלל הבניינים הישנים וכו'.
התקשר אלי אדם שהתעניין בזה ומעט חשש. אמרתי לו, עוד חודשיים אף אחד לא יזכור את זה, ואכן, המיקוד עבר מרעידות אדמה (המתרחשות לצערנו תמיד בלי הכנות מוקדמות ודווקא כשלא מדברים עליהן…) לרפורמה המשפטית ולשלל נושאים אחרים ואפילו ארדואן הצליח להיבחר שוב כי גם בתורכיה שכחו את רעידת האדמה הגדולה.
כל זה בא ללמד אותנו, שעם כל הצער והכאב שאנו חווים כעת כאן בארץ הקודש, כמו שראינו בקורונה, החזרה לשגרה בימים של תקשורת ואירועים עולמיים, חוזרת מהר מאוד.
***
בכלכלה התנהגותית מכנים זאת 'אפקט העדר'. כלומר, יש זמן שהמיקוד החדשותי הוא בנושא מסוים וכולם מדברים על זה, למרות שבחשיבה רציונאלית אין קשר בין זה למציאות.
כולנו מכירים את החגיגות שיש בחודשים מסוימים באחת הרשתות הגדולות. דרך אגב, בבדיקה מקצועית מתברר שהם עושים את החגיגה הזו למחזיקי כרטיס האשראי שלהם בחודשים מאוד מסוימים. מדובר בחודשים שיש ירידה דרסטית של מכירות בגלל שאין חגים, כמו בחודש חשון, שבט, אדר א' ואייר… כדי להשלים פערים בתזרים של אותה רשת ולגרום לנו לקנות יותר.
מדהים כל פעם מחדש לראות מאות אנשים נכנסים באותם שלושת ימי מכירות וקונים מכל הבא ליד ובמיוחד בכל מה שיש לו 25% הנחה (למרות שתבדקו טוב, ברור המקרים, חודש לפני, או בתקופת החגים כשיש השוואה בין הרשתות הגדולות, המחירים היו כמעט באותה הנחה…).
הנהירה ההמונית למבצעים שכאלו או מבצעי סוף שנה, הם גם חלק מ'אפקט העדר', למרות שכלל לא ברור האם אנחנו צריכים את כל מה שקנינו. הרשתות והחנויות בטוח הרוויחו. אנחנו? אם נפעיל חשיבה נגלה שאנחנו מונעים ב'אפקט העדר' ללא שום סיבה הגיונית אמיתית, במיוחד אם הכסף הזה יכול לשמש אותנו לדברים אחרים לא פחות חשובים שהבית שלנו צורך, וכן, גם לחסכונות עתידיים.
אם היינו יודעים שכל 1000 ש"ח חד פעמיים שאנחנו חוסכים בצד במקומות הנכונים לטווח הרחוק, יכולים להיות שווים לנו בעוד כ-20 שנה 5000 ש"ח וכעבור 10 שנים אף 10,000 ש"ח בריבית דריבית, היינו משקיעים את הכסף במקומות הנכונים ולא במבצעים.
אנו מקווים ומתפללים שהמערכה הזו תביא אותנו לביאת משיח צדקנו ובינתיים נזכור לא להיות חלק מה'עדר'. נפעיל חשיבה ונפעל לפי היכולות והצרכים בהשתדלות הנכונה בסייעתא דשמיא.
