בעקבות הטור הקודם קיבלנו עשרות תגובות ששיתפו אותנו במקרים רבים של דחיינות כלכלית שגרמה להם להפסיד הרבה כסף, אולי גם אתם תתחברו לחלק מהן…
נצטט כמה מהתגובות: בקשת הנחה לארנונה, לוודא שנתתי מעשר כספים, להגיש סיוע בשכר דירה, לסדר תיאום מס הכנסה ותיאום ביטוח לאומי, החזרי מס בארץ ובחו"ל, לעבור מסלול בקרן הפנסיה ובחיסכון לכל ילד, להוסיף 50 ש"ח לחיסכון לכל ילד, להוריד עמלות כרטיסי אשראי ובנק, סגירת חשבון בנק מיותר וצמצום מינוס, לפתוח עסק, להגיש מס הכנסה שלילי, רכישת דירה נוספת, להחליף תכנית לפלאפון, לסדר הצהרת הון, לשלם קנסות, לפתוח תכנית חיסכון, להרחיב את הדירה, ועוד.
והיו כאלו שפירטו כמו, לשמוע שידוכים לבת, לקנות מיטת נוער לבת שלי שישנה כרגע על מזרן, לבצע שיחה עם תורמים, להחליף רואה חשבון, קשה לי לבקש כסף מאנשים שחייבים לי ומתחמקים, שיחה עם הבוס להעלאת שכר, ועוד ועוד, רשימה שלא נגמרת.
בטור זה ננסה להבין מה מתרחש במוחו של דחיין קלאסי? אם אתם מרגישים שלא בנוח, אתם יכולים להיות רגועים… כי האמת שכולנו דחיינים ברמה כזו או אחרת, כך שזה משקף את כולנו כמעט.
***
ובכן, מוחו של הדחיין מורכב ממקבל ההחלטות הרציונאלי שטוען שצריך לעשות את המטלה הזו והזו וכמה שיותר מהר, כדי שנוכל להתקדם במה שצריך להתקדם. לעומתו מגיע הסיפוק המיידי שגורס שכיון שמדובר במטלה קצת מורכבת או שהיא לא מספיק מוגדרת וברורה או לא נעימה מכל מיני סיבות שבעולם, לכן כדאי לעסוק עכשיו בדברים אחרים יותר נוחים ונעימים ואת המטלות היותר מורכבות ולא נעימות נשאיר למאוחר יותר.
למעשה, מה שמציל בכל פעם מחדש את הדחיין הקלאסי הוא ה'דד ליין' (מי שלא מכיר, ההגדרה היא: מועד אחרון בהחלט לסיום פרויקט, משימה, עבודה וכד'). כשמגיע אותו דד ליין, אין לנו ברירה, הרכבת יוצאת לדרך ואין דרך חזור, ההרשמה להגרלה לדירה בהנחה מסתיימת הערב ב-12 בלילה, הסופר נסגר, הזמן האחרון להפקיד את הצ'ק ליום העסקים הקרוב הגיע וכדו'.
לכן גם הדחיינים הגדולים בסופו של דבר איכשהו מתמודדים עם הרגע האחרון ודי בהצלחה, מה שגורם להם לחשוב שהנה, הצלחנו להגיע בשנייה האחרונה וזה עבד! גם בפעם הבאה ננסה לעשות את זה בצורה הזו. נכון שלפעמים קורה פה ושם שמתפספסים דברים, אבל בגדול זה די עובד.
אלא שיש דחיינות נוספת ושם נמצאים רגשות האשמה והתסכול כמו שנוכחתי לראות בחלק מהתגובות. אלו הדברים שאנו צריכים לעשות כדי לקדם את עצמנו ברוחניות, במימוש היכולות שלנו לתפקיד שלנו כאן בעולם, בחשיבה כלכלית נכונה. לאותן מטרות אין דד ליין!!! אף אחד לא אומר לנו מתי הזמן האחרון לשים כסף לילד שלנו לחתונה, מתי הזמן האחרון לבקש העלאה בשכר או לפתוח עסק. לכן כשאותו דד ליין לא מופיע, הוא למעשה גורם לנו להנציח פעולות שהיינו צריכים לעשות, ולעיתים לא לעשות אותן לנצח. קשה לחשוב על זה, אבל כולנו דחיינים ברמה כזו או אחרת בדברים החשובים באמת!
***
אחד הכלים המומלצים לטיפול בדחיינות כזו, היא אכן לקבוע זמני דד ליין גם לדברים חשובים ולא דחופים. כל אחד יכול למצוא לעצמו סוג של דד ליין שיגרום לו לעמוד ביעדים מסוימים. זה יכול להיות על ידי שיספר לחבר על התוכניות שלו ויצטרך לעדכן אותו או לעשות איתו את המשימה ביחד (שותף מחויבות) או על ידי תגמולים מסוימים שיקבל באם יעשה את המשימה הזו והזו עד תאריך מסוים וכן הלאה.
עוד כלי שיכול לעזור לרבים מאיתנו הנמצאים תחת ריבוי מטלות ומשימות וה-24 שעות שלנו לא מספיקות: 'טכניקת ההתנתקות'.
במה מדובר?
בדורנו, למרבה הפלא, ככל שהטכנולוגיה יותר מתקדמת, אנו נעשים טרודים יותר ויותר. מסיחי הדעת למיניהם במייל ובטלפון גורמים לנו לא להתרכז במטלה או משימה יותר מדקה או שתיים.
בישיבת מיר עושים הרבה שטייגען בזכות עמידתו האיתנה של מרן ראש הישיבה זצ"ל שלא להחזיק את הפלאפון אפילו על רטט בכיס בשעת הסדר. בשמירת סדרים יש תוספת מיוחדת על כך ואלפים מבני הישיבה עומדים בזה. ההרגשה היא נפלאה! הלימוד הוא רצוף ללא מסיחי דעת ששולטים בנו. להיפך, אנחנו שולטים בהם!
גם כשאני כותב את הטור הזה, עם הטלפון הנייד לידי והמייל פתוח, שלא לדבר על מי שיש לו הודעות קופצות (כבר ביטלתי אותם מזמן), בסופו של דבר אנחנו מובלים ומוסחים ונגררים וכתיבת טור שאורכת רבע שעה יכולה להתארך לשעתיים ויותר.
התנתקו בדקות/שעות מסוימות והתרכזו במטלות והמשימות שמחכות לכם זמן רב ותראו איזה פלא, הרשימה תרד תוך כמה שעות בצורה משמעותית.
אז קדימה, רשמו 5 מטלות שאתם הולכים להתקדם בהן בשבוע הקרוב עד יום פלוני, תשאלו מה צריך לקרות כדי שאכן הן ייעשו, וצאו לדרך! תחשבו חכם, תשתדלו נכון.
