עיוורים בעיניים פקוחות

בפרשיות אלו אנחנו לומדים על מעשה אבות על אבות האומה אברהם יצחק ויעקב ננסה ללמוד על משהו מדהים שבהתבוננות מעמיקה תביא לנו בהירות רבה

בעל ה'מסילת ישרים' (פ"ג)  מדבר על שני סוגי עוורון המאפיינים בנ"א וכלשונו: "שמטעה את ראייתם עד שרואים את הרע כאילו הוא טוב, והטוב כאילו והוא רע…"

 

"הצגה" מושלמת

 

בדרך כלל אנשים אינם אוהבים לחשוף את האמת; נוח בהרבה לברוח, להסתתר מאחורי זהות מחמיאה, במקום לגלות שאני חי בסוג של תחפושת. מכאן נובעים הקושי בהתבוננות פנימית והבריחה ממנה.

חוץ מהחולשה האנושית המטעה, גם ליצר הרע יש כאן תפקיד. כן, יש יצר מיוחד המטעה מצידו. כך האדם חש עצמו כמיוחד, בזמן שמדובר בסך הכול בחולשה ובחטא…

אבל אין ספק, אחרי תהליך הבנה, ובהמשך התפכחות, החיים אחרים לגמרי!

הזיהוי העצמי הוא מהמלאכה הקשה שבמקדש, כי הנפש אוהבת להרגיש טוב עם עצמה. לכך צריך עבודה מיוחדת, כאמרתו של הרבי מקאצק על הפסוק: "לא תונו איש את עמיתו", כלומר, אל תונה את האמת הפנימית שלך (עמיתו על משקל אמיתו!)…

לפעמים אדם יכול להרגיש בעל חסד; תמיד הוא זמין לכולם, הוא אינו מסוגל לסרב. הוא מלווה גם לאלו שהוא יודע שאינם מחזירים, מתוך שכנוע עצמי שהוא עושה חסד, כשלמעשה הוא אדם חלש ומנוצל שאינו מסוגל להגיד לא!

אדם יכול להסתובב בתחושה שהוא ותרן ומעביר על מידותיו, בו בזמן שהוא בסך הכול אדם חלשלוש וסמרטוט שאינו מסוגל לעמוד על זכויותיו. נוח לו לספר לעצמו שהוא בעל מידות טובות.

אדם יצהיר לכולם עד כמה הוא אדם רגוע ואינו לחוץ, כאשר למעשה הוא פשוט אדיש. הוא אינו ער למה שקורה סביבו לא מתוך רגיעות יתר, אלא פשוט מאדישות הפוטרת אותו מלקום ולעשות מעשה!

אדם יכול להיות חסר אחריות, לא לדאוג לצרכיו ולצרכי בני ביתו, כשלכל הסובבים הוא מסביר עד כמה הוא בעל ביטחון ומאמין שמה שצריך לקרות יקרה ממילא, ולמעשה הוא עצלן וחסר אחריות.

נראה אדם שכל כולו משדר ענווה ושפלות ברך, על אף שהוא בסך הכול חסר ביטחון עצמי…

נמצא אדם המספר לכולם עד כמה שוחר צדק הוא, מחסל כל מה שלדעתו מריח שקר וחוסר אמת, כשלאמיתו של דבר הוא פשוט אדם תוקפני.

הרשימה עוד ארוכה, אך נסתפק בזה.

 

מתחת למסיכה

 

נחלק את המדד והפלס הפנימיים, שבהם נוכל לבדוק האם מדובר בחיסרון או ביתרון, לשלושה היבטים:

השקעה אישית – התבוננות פנימית כמה עמל ועבודת מידות השקענו כדי להגיע לדרגה הגבוהה הזו; לביטחון, לענווה, לוויתור, לחסד…

מדובר במידות שכדי לזכות בהן צריך להקיז דם! רבי ישראל סלנטר זי"ע היה אומר שקל לסיים את הש"ס כולו מאשר לעקור מידה רעה אחת! האם באמת עמלנו כל כך עד שהגענו ליעד?!

בחירה – בדיקה עד כמה יש לנו בחירה בעניין.

'בעל מידות' הכוונה שהוא 'בעלים' על המידות! ברצותו הוא מתגבר וברצותו הוא נכשל, זהו אדם בוחר… יש לו שתי אפשרויות, והוא בוחר באחת מהן.

לדוגמה: אני יכול להחליט שאני רוצה לסייע לאדם מסוים, ובו זמנית אין לי שום בעיה לסרב לו. אם החלטתי להתגבר וסייעתי לו בדבר – סימן הוא שאני בעל חסד!

אבל אם אין לי אומץ להגיד 'לא', ורק מחוסר ברירה ומאי נעימות אני מסייע, מוותר, מלווה וכו' – סימן שאיני בעל חסד אלא אדם חלש.

חוויה פנימית – אם נרצה מדד נוסף לחוש מנין נובעת ההתנהלות, נבדוק בכנות מהי החוויה הפנימית שלנו אחרי המעשה. האם אנו מלאים תחושה נעימה של נדיבות ועשייה, או נותרים בתחושת ניצול וחוסר אונים?

אם החוויה אינה נעימה, אם מעשה של עזרה, נתינה או חסד מלווה בתחושה שלילית כמו מרמור – בהכרח מדובר בכיסוי המחפה על חולשה…

רבותיי, לא קל ולא נחמד לגלות זאת על עצמנו, אבל נוראי בהרבה לחיות כך כל החיים!

 

בדרכי אבותינו

 

אביא דוגמאות מגדולי האומה הישראלית, שבהן אנחנו רואים את הבעלות שלהם על המידות ואת היותם בעלי בחירה.

אברהם אבינו הוא סמל מידת החסד, מכניס אורחים בקנה מידה עולמי. אבל ברגע שצריך להציל את לוט – אין לו שום קושי לצאת למלחמה! הוא אינו בעל חסד הנובע מחולשה, הוא בעלים על החסד.

יצחק אבינו, סמל הגבורה, מוותר פעם אחר פעם לעבדי אבימלך. הם גונבים לו בארות, והוא מנציח את המריבה בשם על הבאר וממשיך הלאה… היכן מידת הגבורה?! תילחם, הבאר שלך? לא! יצחק אבינו הוא בעלים על הגבורה, וכשהוא הבין שכעת צריך לוותר, הוא מוותר.

יעקב אבינו מכונה בתורה "איש תם", רש"י מסביר שהגדרת 'תם' היא אדם ש"אינו חריף לרמות". אבל כשהוא נפגש עם רחל הוא מעדכן אותה שהוא אינו חושש מלבן כי "אחיו אני ברמאות"!

בהמשך הוא יודע איך להתנהל עם רמאי זה, כמו בעניין העקודים, נקודים וורודים. יעקב הוא בעלים על התמימות; ברצותו הוא תמים, וכשצריך להילחם הוא יודע לשים את התמימות בצד.

משה רבנו, סמל הענווה, אדם שהתורה מכתירה אותו כעניו מכל האדם שעל פני האדמה. בכל זאת, כשקורח דורש את הכהונה הוא לא מוותר; "בוקר ויודע ד' את אשר לו" (במדבר טז, ה). משה רבנו בעלים על מידת הענווה.

אפשר להביא עוד ועוד דוגמאות, אבל די במה שהבאנו.

 

זהות עצמית בפעולה

 

מה העבודה המומלצת לנו? נסכם בשני שלבים:

בשלב ראשון: לגלות את האמת ולקלף את המסכה. די בעובדה שנפסיק להזין את השקר כדי שהוא ייעלם. הרי שקר – אין לו רגליים מעצמו, אם לא נתחזק אותו הוא יימוג.

בשלב שני: ננסה לטפל בשורש, ולהבין ממה אנחנו פוחדים כל כך, עד שהתרגלנו לחיות בזהות בדויה. למה איננו מסוגלים להיות נאמנים לעצמנו?

 

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

אמנות ההתבוננות

יציאת מצרים היתה תלויה במשה רבנו. מרגע שנולד הוכן להנהיג את העם. ברגע היוולדו, כבר אז התמלא הבית אורה, ועל כן נאמר, "ותראהו כי טוב",

לאור באור החיים

תולדות הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ זי"ע מתוך הספה"ק 'סידורו של שבת' מהדורת 'פאר מקדושים' הנמצא על מכבש הדפוס ועומד לראות אור בימים הקרובים * יריעה

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן