תולדות הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ זי"ע
מתוך הספה"ק 'סידורו של שבת' מהדורת 'פאר מקדושים' הנמצא על מכבש הדפוס ועומד לראות אור בימים הקרובים * יריעה מיוחדת לרגל יומא דהילולא
מגדולי מנהיגי עולם החסידות, בדור השלישי והרביעי להתפשטות דרכה, שהפיץ תורתה ומשנתה בקרב המוני בית ישראל, נמנה מרן הרב הקדוש והטהור רבינו חיים טירר מטשערנוביץ זי"ע. זכינו שעד ימינו אנו, לא מש זכרו ומורשתו מפיהם ולבבם של רבבות אלפי ישראל, אשר שחים אודותיו ברגשי קודש, ומצטטים בהדרת כבוד אמרות טהורות ודברי שמועה מפיו הקדוש, זאת בעיקר בגין חיבוריו הגדולים, אשר הם כנכסי צאן ברזל בקרב בני ישראל בכל קצווי תבל, הלא המה אוצרות החמדה הספרים הקדושים: 'באר מים חיים', 'סידורו של שבת', 'שער התפילה', 'ארץ החיים', ועוד, המלאים מזן אל זן בדברי חיזוק והתעוררות ודרכי עלייה במסילות העולות בית קל בעבודת השי"ת, דברי אלוקים חיים שיצאו מפיו ממלל רברבן, ומרוממים את לומדיהם אל קרן אורה.
רבינו נודע כאחד משרפי המעלה בדורו, והיה תלמיד מובהק להרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע שאהבו אהבת עולם, וכן הסתופף בצל בנו הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ זי"ע, ואצל הרה"ק רבי ישכר בער מזלאטשוב זי"ע, מהם קנה תורה וחסידות וכן אצל עוד צדיקים מבני דורו.
עם השנים הלך וגדל שמעו והתפרסם בעבודתו הכבירה. המונים החלו לנהור לאורו וכולם ענו אחריו מקודש, במיוחד בימים בהם כיהן פאר ברבנות כמה ערים גדולות בישראל, וביושבו בכסאות למשפט שפט את ישראל רבות בשנים. בכל מקום ובכל עת, היה מעורר את בני עדתו לתורה ועבודה ויראת שמים, ושמו יצא לתהילה כפוסק בדורו וכעמוד ההוראה. בסוף ימיו עלה לארץ הקודש ובה הרביץ תורה וחסידות עד להסתלקותו, ושם מנוחתו כבוד.
בית מולדתו
אורו של רבינו זרח בשנת תק"כ, בכפר סמוך לבוטשאטש שבגליציה, בבית אביו הרה"צ רבי שלמה זצ"ל, בנו של רבי חיים זצ"ל, בן הרה"ק רבי רפאל מייזליש זי"ע, בעל ה'תוספות שבת'.
אבי רבינו, רבי שלמה, נודע כחכם מופלג והרביץ תורה בקהילת הורדנקא, בעבודתו הקדושה נתפרסם לבעל מסירות נפש לתורה ומצוות. מסופר, שבעת שעסק לפרנסתו כחוכר בית מרזח, לא הצליח פעם למכור את חביות היי"ש שברשותו לגוי קודם הפסח, ועל כן כדי שלא לעבור על 'בל יראה' ו'בל ימצא' – שכר תיכף כמה עגלות, והטעין את כל תכולת מחסניו ושפכן לנהר.
לאחר מעשה זה שארך זמן רב, חזר לביתו שמח וטוב לב, ואף הביא בעלי מנגנים שיזמרו וינגנו לפניו בכלי זמר, וכך רקד עמהם מתוך שמחה שזכה להפקיר את כל רכוש-חמצו בעבור מצות התורה. אדהכי והכי הגיע הדבר לאוזנו של הפריץ, וחמתו בערה בו, בחשבו שיצא מדעתו, ועל אתר גירשו בבושת פנים מהכפר, וכך החל לנוע ולנוד בארץ בעירום ובחוסר כל.
באותם ימי מחסור, קיבל ידיעה שאחיו העשיר נפטר מהעולם בלא בנים והוא צריך לקיים באשתו מצות 'חליצה', והחליט למסור נפשו גם עבור מצוה זו, מכר את שארית נכסיו שעוד נותרו עמו עבור הוצאות הדרך, ויגע רבות עד שהגיע למקום אשת אחיו, וחלץ אותה. היא רצתה להעניק לו סכום כסף הגון עבור טרחתו, אך לא הסכים לקבל ממנה אפילו פרוטה אחת, כי לא רצה למכור את המצוה בעד בצע כסף, ולא זו בלבד, אלא אירע שבדרך הליכתו נפל לרקק מים קרים ובא לידי חולי, ואף לריפויו לא אבה לקחת מעות.
מעשיו עשו רושם גדול בשמים, וזכות מצוות אלו שקיים בשמחה ובמסירות נפש עמדו לו, והחליטו מן השמים לחוננו, ובאחד הימים בהיותו בדרכים באחת האכסניות בשובו מעריכת 'חליצה', נשלח אליו אליהו הנביא זכור לטוב, תחילה התחזה אליהו הנביא ליהודי אלמוני בעל הדרת פנים, וניסה לשכנעו לקבל ממנו ממון עבור הטרחה שטרח לקיום המצוות, אך לאחר שנותר איתן בדעתו וסירב לקבל ממנו, התגלה אליו ובישרו שבזכות שמסר נפשו עבור המצוות ואף נרטב כולו ובעבור מצוה זו חלה בגופו, יזכה לבן שיאיר את העולם, זאת למרות שכבר היה לעת זקנותו, ואכן נולד לו בנו למזל טוב, הוא רבינו הקדוש רבי חיים מטשערנוביץ זי"ע, שכל הארץ האירה מכבודו.
ראשית דרכו בתורה וחסידות
רבינו מימי עלומיו החל את עלייתו במעלות התורה והחסידות, וכבר מינקותו ראו כולם בגדלותו, וקמעא קמעא התגלה הדרו וזוהרו. בתחילת דרכו הסתופף רבינו בצל רבו המובהק הגה"ק רבי צבי הירש קרא, אב"ד בוטשאטש, בעל ה'נטע שעשועים', ולמד תורה מפיו. רבו ה'נטע שעשועים' אהבו, חיבבו והעריצו ביותר, וכפי שנראה מאחד ממכתביו אליו בו כתב בראש הדברים: "אהוב נפשי, הגאון חסידא ופרישא, בוצינא קדישא, לשם ולתהילה, נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק". ובסמוך לחותם שמו כתב: "אוהבו נאמן לנצח, בחיבה יתירה ואהבה רבה ואהבת עולם".
בתקופה זו אף התיידד ביותר עם רעו החשוב, הגה"ק רבי אברהם דוד מבוטשאטש זי"ע, בעל ה'אשל אברהם' וה'דעת קדושים', חתנו של רבו הנ"ל, והרבו להתרועע בדברי תורה. רבינו היה גדול ממנו בשנים, והשפיע עליו רוב טוב, ואף קירבו אל עולם החסידות.
רעו, רבי אברהם דוד, היה צעיר ביותר כשבא בקשרי שידוכים עם נוו"ב, ורבינו שהיה מבוגר ממנו, קבע ללמוד עמו יחד. כמו כן היה תלמידו של הגה"ק רבי ישכר דוב בער זי"ע, אב"ד זלאטשוב ובעל 'בת עיני' ו'מבשר צדק' , שבסוף ימיו עלה ארצה והתגורר בצפת. ויש שכתבו שהיה גם תלמידו של הרה"ק רבי אברהם חיים מזלאטשוב זי"ע, בעל ה'אורח לחיים', חתנו של בעל ה'בית עיני' הנזכר .
יושב בשבת תחכמוני
כבר מגיל צעיר החלה רוח ד' לפעם בקרבו של רבינו, והחל להסתופף בצל צדיקי אמת, בכדי לקבל מהם תורה ויראת שמים. כבן חמש עשרה שנים בלבד היה, כשהופיע לראשונה אצל רבו המובהק הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע, מתלמידיו המובהקים של רבינו אור שבעת הימים ה'בעל שם טוב' הקדוש זי"ע, אשר התבטא עליו, "עתיד נער זה להיות יונק מקדושת השבת ומתענוגיה" .
מאז והלאה, לא זזה ידו מיד רבו הקדוש מזלאטשוב שחיבבו ביותר, וכדברי בנו הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ זי"ע, בהסכמתו לספרו 'שער התפילה': "ראיתי וידעתי מטעם עריבות חיבת ידידות, מכבוד אבי אדמו"ר הרב הקדוש החסיד המפורסם לכל באי עולם, מוה"ר יחיאל מיכל זלה"ה אליו, שחיבבו ביותר, ויותר כבבת עינו היה אצלו, ואהבת עולם חיבבו".
בבואו בפרק האיש מקדש, הקים רבינו את ביתו בישראל, עם נוו"ב מרת חנה אסתר ע"ה, ויקראו לפניו אבר"ך, רך בשנים ואב בחכמה, והמשיך להתעלות בתורה ועבודה, ובימי חורפו ישב בעיר הורדנקא, בה שימש כמלמד תינוקות ולימד נערים תורה ויראה.
ככל שעברו הימים החל שמעו של רבינו להתפרסם בכל הגלילות, עד שנקרא לכהן פאר ברבנות על ידי קהילות שונות שרצו לזכות בו למורם ורבם. במשך שנות חייו, כיהן רבינו ברבנות בכמה וכמה ערים בישראל, תחילה התקבל לכהן ברבנות בערים קאזיווע וקריפיטש ועוד.
בשנת תקמ"ט, בהיות רבינו אך בן שלושים, החל לכהן פאר ברבנות העיר המעטירה טשערנוביץ, ובה כיהן במשך ח"י שנים, ועל שמה נקרא עד סוף ימיו. טשערנוביץ סופחה באותה העת למדינת 'אוסטרו-הונגריה', ורבינו מונה לרב הגליל באופן רשמי על ידי הממשלה.
בשנת תקס"ז, לאחר שעזב רבינו את טשערנוביץ, החל לשמש ברבנות העיר בוטושאן, מתקופה זו נשתיירה עדות בדמות שתי הסכמות שהעניק ונתן לספרים הקדושים: 'דגל מחנה אפרים' ו'אור פני משה', ובחתימתו חתם 'חונה בבאטישאן'. אין ידוע באיזה תקופה עזב רבינו את בוטושאן, אך זאת ידוע, כי בשנת תק"ע עדיין שהה בעיר זו, כפי שנראה בפסק דין עליו חתם בשנה זו: "נאום חיים במהר"ש מבאטאשן".
לאחר תקופה קצרה שהתגורר רבינו בבוטושאן, קודם ימי רבנותו במוהילוב, שימש רבינו ברבנות בעיר קעשינוב, כפי שנראה מסגנון חתימותיו מאותה תקופה, בהאי לישנא: "חיים במהר"ש זלה"ה חונה במוהליב, וואלחיי, בביאטשאן והעשינוב יע"א". בקעשינוב שימש זמן קצר ביותר, בין השנים תק"ע-תקע"א, אך תושביה המשיכו לפנות אליו גם לאחר מכן בשאלות והכרעות. לאחר מכן ישב על כס הרבנות בעיר מוהילוב, בה כיהן פאר בין השנים תקע"ב-תקע"ג.
בכל מקום שבתו היה מנהיג את הקהילה ועניני העיר ביד רמה וללא מורא. זקני טשערנוביץ היו מספרים, ששמעו מאבותיהם, שמוראו של רבינו היה על פני כל אנשי העיר, ואדם שהיה נקרא לדין תורה ולא היה מופיע או שלא היה מקיים את הפסק, היה רבינו שולח להתרות בו, והיה אם לא נענה לשלוחים, היה רבינו לוקח את הספר בידו, והיה קורא את העונש המגיע למי שלא ישמע לכהן שבימיו, בהפטירו בלשון הפסוק 'אנוכי אדרוש מאתו', ותיכף היה נענש אותו ממרה פיו, במיתה, רחמנא ליצלן.
רבינו הפיץ בימים אלו את בשורת החסידות במחוז בוקובינה, לאחר שהרה"ק רבי נחמן מקאסוב זי"ע, זרע בה את הניצנים הראשונים, או אז הגיע רבינו והפך את כל הגולה למדורת אש של חסידות צרופה, ולאחריו המשיכו כמה וכמה משושלות הקודש להחיות את חבל ארץ זו, שכבר ספגה את קדושתו הנוראה.
