המרגלים גרמו שדור יוצאי מצרים לא ייכנס לארץ ישראל.
המרגלים לא רצו להיכנס לארץ ישראל מאחר וראו כי בארץ ישראל יש צורך לעסוק בענייני החומר. הם רצו להישאר במדבר. לאכול מן ולשתות מי באר ומידי ערב לאסוף שלווים ולהיות פטורים מכל ענייני החומר. כשמאידך, אין כל אפשרות לצאת אל מחוץ לטבעת השמירה הזאת, כי המדבר מסביב הוא מקום נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין בו מים, כך שמצד אחד החיים הם חיים רוחניים לכל דבר וענין, ומאידך אלה שאינם משתלבים מתחייבים להשתלב כי אין להם אלטרנטיבה אחרת, החומה הסוגרת עליהם מהודקת להפליא ומחוצה לה מצפים להם המזיקים הנ"ל.
כשיצאו לארץ ישראל, ראו המרגלים ארץ שאוכלת את יושביה. צריכים להתמודד כנגד עולם החומר. מחד – הן זה תפקיד עם ישראל בעולם, לקדש את שמו של הקב"ה בעולם זה התחתון, כשם שמקדישים אותו מלאכי מעלה בעולם העליון. קידוש החומר הוא הוא התפקיד. ומאידך, זה תפקיד קשה ומסוכן והסכנה ליפול גדולה, והם רצו להמשיך ולהמשיך בחיי המדבר המרוממים מעל הטבע, המותירים את עולם הטבע אי שם במעמקי היקום הנמוך.
יהושע וכלב, נציגי שבט יהודה ושבט אפרים, מחו במרגלים ואמרו "עלה נעלה". יהושע משבט יוסף מתמחה בקדושת ברית מילה, וכלב בן יפונה משבט יהודה מתמחה בקדושת הדיבור. שבט יוסף ונציגו מבטאים את קדושת ברית המילה המעשית ושבט יהודה ונציגו, את קדושת ברית המילה המדוברת.
באמצעות שתי קדושות אלו זוכים לארץ ישראל ובהפרתם מפסידים אותה. בית ראשון חרב בין השאר בעוון גילוי עריות – הפרת קדושת ברית המילה. ובית שני בעוון קמצא ובר קמצא – מלשינות, הפרת קדושת הדיבור ונאמר שלא עזבו ישראל את ארץ ישראל עד שהפרו ברית.
כיון שיהושע וכלב היו אמונים על הבריתות הנ"ל, הן הן הבריתות שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו, שהוא שקיבל את ההבטחה על ירושת הארץ, כמו שנאמר בספר יצירה: "וכיון שצפה אברהם אבינו ע"ה והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף וצר ועלתה בידו, אז נגלה עליו אדון הכל ברוך הוא והושיבהו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אוהבי וכרת לו ברית ולזרעו והאמין בד' ויחשבה לו צדקה, וכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והיא ברית המילה, ועשר אצבעות ידיו והוא הלשון" (ספר יצירה ברייתא אחרונה), ידעו איך ניתן יהיה לחיות בארץ ישראל ולא רק שלא ליפול במלכודת החומר והגשמיות, אלא להתרומם ולרומם את הארץ אתם. הם הם שנאבקו בשאר המרגלים.
***
נאמר במדרש: "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא", אמרו חז"ל בתנחומא: אמר הקב"ה, אם אני מוליכם בדרך קצרה, עוסקים איש בשדהו ואיש בכרמו ועוזבים את התורה, אלא הריני מוליכם בדרך ארוכה והתורה מתישבת במעיהם".
ודברי המדרש דורשים הסבר. הרי התורה אומרת טעם אחר: "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"?
אמנם הטעם שהתורה נתנה קשה, איזה עם לא נאבק על חירותו? האם בגלל שיראו מלחמה מיד יחזרו לשעבוד ממנו ברחו? והרי כשבא עמלק נלחמו וזאת סמוך ונראה ליציאת מצרים?
נתאר לעצמנו שאדם אוהב מאד את חמורו ויום אחד מחליט שאין זה מתאים שהחמור יאכל מתוך האבוס בתוך הזוהמה יחד עם שאר החמורים באורווה. לקח אותו, רחץ אותו, זילף עליו בושם, הלביש לו חולצה לבנה מבהיקה, פראק ועניבת פרפר וחבש לראשו צילינדר שחור וגבוה. הביא אותו למסעדה אלגנטית, הושיבו ליד שולחן מהוגני כבד מכוסה מפה מעומלנת וערוך במיטב כלי הפורצלן. מלצרים הגישו לו מנת חציר כשברקע מנגן הפסנתר נעימה קלאסית מוכרת. מה יעשה החמור? יבעט בשולחן, יקרע את הפראק, יעיף את הצילינדר וירוץ חזרה לאכול חציר בין רעיו החמורים…
האם אין זה נעים יותר לאכול באווירה המכובדת, האלגנטית? – ברור שכן, אבל כדי לדעת להעריך את זה, כדי ליהנות מזה, צריך להפסיק להיות חמור…
ודאי שכדאי להילחם על ארץ ישראל וזאת מפני שרק בה אפשר לחיות חיים רוחניים מלאים. כדי שירצו להילחם על ארץ ישראל צריך לדעת להעריך את רוחניותה, ולכן אמרה התורה, "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה", והמדרש אומר, "אמר הקב"ה, אם אני מוליכם בדרך קצרה, עוסקים איש בשדהו ואיש בכרמו ועוזבים את התורה", שכן מה להם ומי להם בארץ זו אם אינם מוכנים לה ואינם יודעים להעריך את רוחניותה, לכן צריך להוליכם בדרך ארוכה שיקבלו קודם תורה ואז יהיו מסוגלים להעריך את ארץ ישראל. המדרש אינו ביאור שונה מהפסוק, אלא הסבר לפסוק: מדוע ישובו כשיראו מלחמה? כי אין התורה במעיהם ובלעדי התורה מי יכול להעריך את רוחניותה של הארץ?
***
והנה יצאו למדבר, קיבלו תורה, ושלחו מרגלים, ואלה הלכו וראו התרשמו ושבו, והתחלקו לשתי קבוצות. קבוצת הרוב וקבוצת המיעוט. שתי הקבוצות ראו את אותם דברים, אך כל אחת הבינה את מה שראו בדרכה שלה.
הם ראו אנשים מתים בכל מקום. קבוצת הרוב אמרה: "ארץ אוכלת יושביה", ארץ מוצפת במגיפות… יהושע וכלב ראו את אותה תופעה ואמרו: ארץ ניסית, בכל מקום הסיח הקב"ה דעתם מאתנו על ידי הלוויות הרבות… הם ראו פירות גדולים. קבוצת הרוב ראתה בפירות אלה פירות משונים. המיעוט – פירות משובחים וגדולים.
מה שורש ההבדל? איך שתי קבוצות אנשים רואות את אותם הדברים וכל אחת מבינה בדרכה שלה?
הרוב ראו את הצד הפיסי והמיעוט הצליחו לחדור לברכה הרוחנית הפנימית. ומכיון שרוב העם לא השכיל לחדור אל מעבר למסך הערפל של החומר, פירושו שהם עדיין לא ספגו מספיק תורה ואין להם את המשקפת הנכונה לראות ראיה פנימית, אשר על כן נשארו במדבר כדי לספוג עוד ועוד תורה עד שיהיו מוכנים עם עומק רוחני להעלות את החומר ולקדש את ארץ ישראל, אז יוכלו להגיע אל הארץ ולרומם את החומר אל הרוח.
ולא עוד, אלא שהדור שעבר את טומאת מצרים לא יסכון לארץ ישראל, לא יצליח לרומם את חומריותה, לשם כך צריך דור חדש שמשורשיו היה דור של מקבלי תורה ואוכלי מן, הם יתאימו לארץ ישראל והם-הם שיצליחו לרומם חומריותה.
צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי
