משחזר נכד רבינו הגר"ח קניבסקי זצוק"ל:
מלחמת תשפ"ד העירה בי זיכרונות ישנים. היינו זוג צעיר כשפרצה מלחמת המפרץ, עם האזעקה הראשונה נתקפנו חרדה איומה, ליבי הלם כפטיש, לברוח! לברוח! עם התינוק בזרועותינו, רצנו לאורך כל הדרך עד רחוב רשב"ם, שם פרצנו פנימה לבית של סבא וסבתא, מתנשמים בכבדות ומבוהלים. אך ברגע שכף רגלינו דרכה שם, נכנסו לאטמוספירה אחרת!
סבא ישב ולמד בשלווה, כאילו מאומה לא קרה. סבתא הייתה עסוקה בברירת אורז לארוחה וחייכה חיוך טוב לב, החדרים היו מלאים בקרובי משפחה פחדנים כמונו, וכל אזעקה הריצה לבית עוד אנשים רבים מבוהלים.
סבא הופתע בכנות כשאמרתי לו שאנו פה מחמת פחד המלחמה.
"החזון איש זצוק"ל אמר שבבני ברק [ובכל מקום תורה] לא יקרה כלום! מה יש לפחד?" התפלא.
ולסבתא שביקשה ממנו מילים שירגיעו את האנשים, הסביר: "דודי החזון איש זצ"ל אמר, שאם היו לנו עיניים היינו רואים שהעיר בני ברק [וכל מקום תורה] מוקפת גווילים של ספרי תורה, אלו הדפים שנוצרו מלימודי התורה בעיר בני ברק".
ספרי תורה אלו מגינים על העיר בשמירה חזקה, "בבני ברק לא יקרה כלום", חזר סבא ואמר, מילותיו הרגיעו אותי, אך כשחזרתי לביתנו שוב נבהלתי מכל אזעקה שהרעידה את הלב.
במאמר המוסגר, אברך בקהילתנו, שילדו האחד מתגורר בשכונת פרדס כץ והשני במודיעין עילית, שאלו למו"ח, חתנו הגדול של רבינו הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, הגאון הגדול רבי שרגא שטינמן שליט"א, מה קורה היום עם הבטחת החזון איש והאם פרדס כץ משויכת לבני ברק, ואם במודיעין עילית יש מה לחשוש.
רבי שרגא שטינמן שליט"א השיב להם: "זה לא תלוי בהחלטה ובגבולות של העירייה.. רואים שגם קרית ספר שזה עיר של תורה לא היה בה שום נפילה, ב"ה. מקום שיש תורה זה כמו"ש (תהילים כ"ג, ד) 'גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי', איפה זה מתבטא? אחד שמחובר לתורה זה אתה עמדי, לא אירא רע, גם בגיא צלמות אתה עמדי על ידי התורה. וזה מה שר' חיים היה אומר, האוויר מלא דפי גמרא שמסוככים עלינו.
"זה ברור שאיפה שיש מקום תורה הוא מקום מוגן יותר, כל אחד צריך לעשות את ההשתדלות מצדו, אבל 'לא אירא רע, כי אתה עמדי', על ידי התורה, זה הדבר היחיד שיכול להרגיע אותנו, אין לנו מקלט יותר טוב!"
***
באחד מימי המלחמה ההם בשבת בבוקר, החריד צלצול את העיר ו'בום' חזק נשמע, הקירות רעדו מההדף ומהתקרה בביתנו נשרה חתיכה די גדולה וצנחה על הרצפה.
באתי מבוהל, "מה זה אומר?" שאלתי את סבא, "מה עלינו לתקן?"
"לתקן – את התקרה", ענה סבא בשלווה והמשיך בתלמודו…
