"תחילת הזמן הוא התחדשות מסוימת בלימוד התורה", אמר מרן ראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי שליט"א בתחילת זמן קיץ בשנת תשע"ח, "ואף שבעז"ה זכינו שבני התורה לא פסקו מלימודם גם בימי בין הזמנים, וקבעו סדרי לימוד בישיבות בין הזמנים, אבל מכל מקום בוודאי שתחילת הזמן אשר בו חוזרים לכל סדרי הלימוד בשלימותם, הוא זמן סגולה להרגיש התחדשות ועל ידי זה גם חביבות התורה, וראוי לכל אחד להרגיל עצמו בזה ולהשריש בלבו ענין זה, שתהא התורה חביבה ומתחדשת אצלו בכל יום ויום, והוא תכלית דין קיומה".
עוד עורר מרן ראש הישיבה שליט"א: "כל הבא להיכל הישיבה אשר הוא כבית המקדש שיהא מוכן להיות בא אל הקדש בהכנה הרצויה, אף שגם בימי בין הזמנים עסקו בתורה כל אחד במקומו, כעת באים לישיבה שהיא כאהל מועד, וצריכים להרגיש ענין שעצם הדבר שבא לאהל מועד כבר מחייבו להכין עצמו לזה כראוי".
***
הוסיף וסיפר מרן ראש הישיבה שליט"א:
"נזכר אני בערגה את תקופת לימודינו בשנת תש"ח שהיה עת מלחמה עם מצרים, והיה צורך להיות באפילה, ומרן הרב זצ"ל כדי לקיים סדרי הישיבה שינה את סדר היום והתחילו את סדר היום בשעה חמש בתפילת שחרית, ולאחר מכן סדר ראשון וסדר שני וגם ערבית התפללו מבעוד יום, וכך עד שתחשך הספיקו כל סדרי הישיבה, וגם אחר כך בחשיכה היו יחידים שהיו הולכים לבית מדרשו של מרן החזו"א זצ"ל שם היו החלונות אטומים בנייר שחור ויכלו לעסוק שם בתורה גם בחשיכה בלא שיצא האור לחוץ, ובתקופה זו היתה ירושלים במצור, ומרן הגר"ש זצ"ל היה נצור בתוכה ולא יכול היה לבוא לישיבה, ומרן הרב זצ"ל מילא את מקומו באמירת השיעורים בתקופה זו, וזכינו אז לאורו בשיעוריו על מסכת סנהדרין, וגם היו מקיימים את סדרי הלימוד בפרדס ברמן בינות לעצי תפוז, כשהיו שוכבים על העפר ואוחזים הגמרא ביד, וכך גם שמעו את השיעורים.
"אין לתאר רוממות התחושות שהיו אז, חביבות התורה באופן מיוחד ונשגב. נתחזק כולנו ביתר שאת בעניינים אלו, ונזכה להכין עצמנו ליום קבלת התורה כראוי".
צילום: שוקי לרר
