"עד דלא ידע"…

משמח הלבבות הרב מאיר שוורץ בראיון רציני ומשמח על ההבדל בין שמחה לליצנות, כוחה של שמחה לקרב רחוקים, בעיית העצבות ומה הפתרון לאנשים עצובים ומיואשים * וגם מעט מילי דבדיחותא באווירת ימי הפורים * את הריאיון הזה תסיימו עם חיוך

"לאחר שקיימנו את מצוות שנת תש"פ, אפשר להתחיל לשוחח"… אומר הרב מאיר שוורץ בפתח השיחה.

  • מהי "מצוות שנת תש"פ"?…
  • –          "תש"פ ראשי תיבות תצביע שלוש פעמים… בעצם לא בטוח, יתכנו גם שש פעמים, שבע, שמונה"…

זו הייתה פתיחתה של השיחה הרצינית והשמחה יחדיו, לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה.

מדוע אנשים עצובים

נפתח עם השמחה, לשמה התכנסנו… מהי המעלה הגדולה של השמחה?

"שמחה היא לא מצות עשה. יש רק עניין לעבוד את ד' בשמחה כפי שכתוב 'תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה'. אלא מה, דרך השמחה, אפשר להגיע לכל המצוות והדרגות. ואגב, המדד האמיתי של שמחה נמדד בזמנים קשים של שלום בית, פרנסה וחינוך הילדים ועוד.

"השמחה היא מגן ומחסה. הרי ידוע בשם הגאון מוילנא שהמצוה הכי קשה בסוכות היא לא ארבעה מינים אלא 'ושמחת בחגיך'".                                                                                 

היכן שהולכים נתקלים באנשים עצובים, מיואשים, חסרי שמחה. מהי הסיבה לכך?

"הכל מתחיל מחוסר סיפוק. אני קורא לזה 'תסמונת המן'. מה לקח את הסיפוק מחייו של המן? שהיה אדם אחד בלבד שלא השתחווה לו, 'וכל זה איננו שווה לי'".

ישנה בעיה להיות בעצבות?

"רבי אהרן מקרלין זיע"א, היה אומר כי עצבות היא לא אחת מהעבירות שבתורה. אלא מה, דרך העצבות מגיעים לכל העבירות".

מה עושים?

"התיקון לזה: 'איזהו עשיר, השמח בחלקו'. ברגע שאתה מפנים את העובדה כי אתה בן שלך מלך והכל מלמעלה – הכל מובן. יש אנשים שמחפשים את השמחה במדיטציות, באלכוהול ובדברים יותר גרועים. הפסוק מביא לנו טיפ ותיק ובעל ניסיון: 'דעו כי ד' הוא אלוקים הוא עשנו ולו אנחנו'.

"רואים בחוש שאנשים שומרי תורה שמחים פי כמה. באחד הסמינרים בהם הרציתי, השתתף תקליטן המופיע בפני קהלים רבים. הוא שאל אותי: איך זה שבחתונות של בני תורה תחת הפרדה מוחלטת אני רואה בחורי ישיבות הרוקדים ברצף במשך שעות ארוכות? מאיפה האנרגיות? ממה הם שמחים? אמרתי לו: בחורי ישיבה רוקדים מתוך הלב, לכבוד מלך מלכי המלכים. זו שמחה אמיתית".

בהרצאה בחדרה…

הרצאותיו של הרב מפורסמות בשמחה ובהומור שהן מקרינות לקהל. האם יש עניין בהומור כשלעצמו, או שזהו רק תמריץ להעברת מסרים?

"המטרה שלה היא להפוך את השומע לכלי לקבל את המוסר. אין מטרה בפני עצמה שנקראת בדיחותא. חשוב מאוד להקפיד שהאדם לא ילך הביתה עם הבדיחותא, אלא עם המסר. הבדיחותא היא מעין גז צחוק כדי 'להבליע' את המסר המוסרי, כפי שידוע משלו של המגיד מדובנא, על ילד המסרב ליטול תרופה לא טעימה, אלא רק באמצעות ממתק. אם אתה רוצה הגדרה לשיטת העבודה שלנו, הייתי מנסח זאת כך: 'שמחים בצאתם וששים בבואם', ובאמצע, בין לבין, 'עושים באימה רצון קונם'".

כדי להמחיש זאת, מספר הרב : "הייתה הרצאה בפני קהל בחדרה, רציתי לדבר על שכר ועונש. הייתי חייב להדגיש שיש גיהינום. אבל יש כאן בעיה. אנשים מטבעם לא אוהבים לשמוע על הנושאים הללו, ובכלל אנשים לא אוהבים לשמוע מוסר. מה אני עושה? שאלתי: יש כאן מישהו שחילל שבת? הצביעו כמה אנשים. אמרתי להם: אתם במדור 4 של הגיהינום – והתחלתי לתאר כמה אורך ורוחב התא, כמה מעלות חום יש בו. אחר כך שאלתי: יש כאן מישהו שאכל את הבשר החדש ממקסיקו? הצביעו כמה אנשים. אמרתי להם: אתם במדור 2 – וכן על זה הדרך.

"ראיתי שיש מתח ואנשים עוזבים את האולם. בדיוק באותו רגע, ממש משמים, נעמד אחד המשתתפים שהיה נמוך ושאל: איפה יכניסו אותי? אמרתי לו: 'אתה נמוך, אז יהיה לך מקום במיקרוגל'. כולם צחקו. אז מצד אחד הקהל שמע את המסר הרציני של גיהינום עם העוצמה שלו, מצד שני הוא שמע מיקרוגל. בשביל זה ההומור כה חשוב.

"בהזדמנות אחרת", מספר הרב שוורץ, "סיפרתי את המעשה הבא: היה אחד שנגזר עליו מוות בתליה. הכינו את כל האמצעים, והבטיחו לו כנהוג שיגשימו לו את משאלתו האחרונה. הוא אמר: 'אני רוצה לאכול אבטיח'. אמרו לו: 'השתגעת? זאת לא העונה, רק בעוד חצי שנה יהיה אבטיח'. אז הוא ענה: 'אין בעיה, זו הבקשה האחרונה שלי, לחכות לעונה הבאה'…

"ואז באו ליהודי. שאלו אותו, מהי בקשתך האחרונה? הוא אמר: 'הבקשה האחרונה שלי היא לברך ברכת החמה'…

"ואם כבר ברכת החמה, אבא אחד איים על בנו בעונש שלא ייקח אותו יחד איתו לברכת החמה. הבן ענה:: 'אם אתה לא לוקח אותי השנה, בפעם הבאה אני לא אקח אותך'"…

הרב שוורץ ממשיך: "שלמה המלך, החכם מכל אדם, כותב: טוב לכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה. אני פירשתי את זה על דרך ההלצה: מבחינה קולינרית, טוב ללכת לבית האבל של ספרדים מאשר לבית המשתה של האשכנזים, כאשר לא אחת אחרי החתונה אתה צריך להשלים את הארוחה עם מנת שווארמה וכדומה".

"כשאתה רואה אדם שמח, אתה לא צריך שפה"

יש דוגמא לחזרה בתשובה בעקבות הרצאה של הרב?

"הדוגמה המעניינת ביותר שהייתה לי היא אדם שבא להרצאה שלי כדי לשמוע מוסר בצורה של חיוך ובסוף הוא אמר לי שחזר בתשובה דווקא מתוך תשובה עמוקה שהבאתי. הבאתי את השאלה מדוע שלמה המלך אמר 'כמים פנים אל פנים' ולא 'כיין פנים אל פנים'? זו הייתה תשובה עמוקה ומדהימה של הגאון מוילנא בצירוף גימטריא. קם אותו יהודי ואמר: 'אם יש כזו עמקות במערכת הדתית, אני רוצה להיות חלק מזה' – וחזר בתשובה".

אלו דברים לא ייאמרו לעולם בהרצאות?

"דברים שהם לא בקונצנזוס. תמיד אני משתדל לא להיכנס לנושאים שיש עליהם מחלוקת בדעת הקהל. אם אפשר לקרב בדבר שכולם מסכימים עליו, זה עדיף פי כמה וכמה. מצד שני, לפעמים דווקא הקהל טורף את הקלפים. הרי בהרצאה הקהל גם הוא חלק אינטגראלי ומה תעשה אם פתאום נעמד אדם מהקהל ומנחית עליך שאלה בנושא שלא רצית לגעת בו?".

כיצד מתאימים את התכנים בהרצאה לקהלים השונים?

"כתוב 'ודע לפני מי אתה עומד'. כשמרצה עולה על הבמה, החוכמה היא להסתכל בעיניים של הקהל ולהתאים את התכנים לפי הקהל. מה שכן, אני יכול להגיד לך שהכוח של השמחה וההומור תופס בכל שפה כי כשאתה רואה אדם שמח, אתה לא צריך שפה".

האם על המרצה להיות אדם שמח כדי שיוכל לשמח?

"במסכת תענית מובא הסיפור על אליהו הנביא, שאמר לרבי ברוקא כי אנשים המשמחים את הבריות וגורמים ביניהם לשלום, הם בני עולם הבא. רש"י על המקום מדגיש כי מי הוא בן העולם הבא, דווקא מי ששמח בעצמו ומשמח אחרים. כדי שהשמחה תיכנס ללבבות, האדם המשמח חייב להיות שמח. אם לא, הוא לא יכול לשמח. שמחה באה מבפנים החוצה והוללות באה מבחוץ פנימה. אדם ריקני לוקח אלכוהול וחומרים כימיים אחרים שמדליקים אותו, אבל זו שמחה שלא באה מנימי הנפש".

מסר לסיום.

"על כל אחד מאיתנו מוטלת חובת הקרנת השמחה על הסובבים. השאיפה שלי היא שיראו את השמחה על פניו של כל אדם. אם אתה רואה יהודי הולך בשמחה, אין לך קידוש ד' גדול מזה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן