בעקבות הטור שכתבנו במגזין של סוכות על הפלא השמיני בתבל – ריבית דריבית 'מי שיודע מרוויח ומי שלא – משלם', קיבלנו תגובות רבות עם הרבה כאב.
הכאב (למי שלא קרא את המאמר) נבע מכך שציינו שבסופו של דבר אלו שנוטלים הלוואות מהבנקים וחיים במינוס תמידי, מעבירים את כספם בסופו של דבר לאותם אלו שחוסכים. וגם אם עד היום המינוס לא כל כך הפריע לנו, למרות שבסופו של דבר מדובר לעיתים במיליוני שקלים – במהלך החיים, בכל זאת ברגע שאנחנו מבינים שהכסף שלנו מהריביות וההלוואות עובר לשכן שלנו שמרוויח מאותם כספים באמצעות החסכונות שלו בקופות גמל להשקעה, בקרנות השתלמות או בשוק ההון ונדל"ן וכדו', ההרגשה היא קשה.
מדוע הכאב כל כך רב?
כאן אנו מגיעים לנקודה מאוד חשובה בכלכלה התנהגותית שנקראת בשם 'שנאת ההפסד'.
לפניכם 2 מקרים, מה יניע אתכם יותר לפעולה? מה יגרום לכם לקום בבוקר מוקדם ולעשות מאמץ כביר יותר:
מקרה מס' 1: אם לא תקומו ב-5 בבוקר ירד מחשבון הבנק שלכם 2000 ש"ח ופשוט תפסידו אותו.
מקרה מס' 2: אם לא תקומו ב-5 בבוקר פשוט לא תרוויחו 2000 ש"ח כהכנסה נוספת.
מה יגרום לכם לקום ביתר מרץ, המקרה הראשון או המקרה השני?
המחקרים מראים כי רוב האנשים יעשו יותר מאמץ לא להפסיד כמו במקרה הראשון, מאשר להרוויח כמו במקרה השני. קוראים לזה 'שנאת ההפסד'. כל אחד מאיתנו לא רוצה להפסיד ולכן זה מניע אותו יותר לפעולה.
עוד דוגמה: נניח שאתם בדרך למלא דלק בתחנת דלק.
לפניכם 2 תחנות דלק: בתחנה הראשונה השלט בכניסה מבשר שהמחיר למשלמים באשראי הוא 6 ש"ח לליטר ויש הנחה של 10 אג' למשלמים במזומן. בתחנה השניה מופיע שהמחיר הוא 5.90 למשלמים במזומן ולאלו שמשלמים באשראי תהיה עמלת אשראי של 10 אג'.
למי ששם לב, כל אחת מציגה את המחירים באופן שונה, אך בסופו של דבר המחיר למשלמים באשראי הוא אותו הסכום במדויק.
אתם הולכים בכל מקרה לשלם בכרטיס אשראי, כעת בפניכם 2 ברירות, לאיזו תכנסו?
המחקרים מלמדים שרוב מוחלט של האנשים ייבחרו בראשונה ולא בשניה, משום שבשניה הם משלמים 'עמלת' אשראי. מאוד לא נעים לנו לשלם עמלה שנחשבת לעיתים סוג של קנס. גם זה הרגשה של הפסד.
נחזור למינוס. בעבר חשבנו שאנחנו 'מרוויחים' מהבנק באמצעות מסגרות האשראי והכרטיס הנוסף שקיבלנו, ובכל פעם שהגדילו את המסגרת אמרנו להם תודה רבה והערכנו את הפקיד המסור שהיה 'לטובתנו' והואיל להגדיל את המסגרת…
עכשיו נודע לנו שאנחנו פשוט מפסידים הרבה כסף שיכל לעזור לנו לחתן כמה ילדים ולעמוד בהתחייבויות בעין יפה, ובנוסף אנחנו מעבירים את הכסף שלנו לאותם אלו שחוסכים… זוהי הרגשה קשה של 'שנאת ההפסד' במיטבה.
צריך לדעת שיש אפשרויות לעשות שינוי כלכלי מתוך הרגשה טובה של עונג ושמחה ולהגיע למצב של צמיחה ושלווה כלכלית ולנצל כראוי את התקציב החדש שהקב"ה העניק לנו בשנת תשפ"ב שאנחנו רק בתחילתה!
