בפעם הקודמת למדנו על 'מלאי מגדיל שימוש', דהיינו ככל שיהיה לנו יותר הכנסות, אם לא נתנהל נכון, אזי הם לא יספיקו לנו.
דוגמאות נוספות: אם נצא כל יום למרכז המסחרי לסיור לבדוק מה חסר לנו בבית, סביר להניח שנחזור בידיים עמוסות כל טוב. אגב, יאמר לשבחם של הגרים בפריפריה שנגישים פחות לאיזורים המסחריים ברבי עקיבא, גאולה או בר אילן, וכדו', פחות מלאי של חנויות מסביבנו והקניות בהתאם (אחד מהשיקולים הכלכליים המשמעותיים לטובת מגורים בפריפריה…).
תחום זה של מלאי אינו נוגע רק בתחום הקניות והכסף, אלא גם בהרגלי האכילה שלנו. ניסוי שביצע פרופ' בריאן וונסינק, הראה כי הפחתת הקוטר של הצלחת מ-30 ס"מ ל-25 ס"מ הפחיתה את כמות המזון הנאכל ב-22 %. ככל שהצלחת גדולה יותר, כך גדלה התחושה שיש למלאה יותר, כלומר גודל הצלחת מכתיב את כמות המזון המועמס עליה.
הדבר מהותי לא רק למניעת השמנה ואכילת יתר אלא גם משפיע על כמות המזון שנזרק לאחר הארוחה. מסקנתו, שהבנת מנגנון זה מאפשר לתכנן פתרונות לאכילה נכונה ובריאה יותר. שכן תחושת השבוע תגיע כידוע לאחר 20 דק' מסיום האכילה גם אם נאכל בצלחת קטנה יותר.
***
ואם חשבתם שישנה טעות בכותרת המאמר: 'מגדיר' או 'מגדיל'? זו לא טעות! שכן המלאי שלנו קובע גם בסופו של דבר מה תהיה הצריכה שלנו ובאיזה רמת חיים נחיה, כמאמר משפט המפתח שאנו משתמשים בהרצאות: 'מלאי מגדיר שימוש ושימוש מגדיר צריכה', לפני שנסביר נביא דוגמא מחיי היומיום.
יצאנו לקניות בסופר השכונתי עם רשימת קניות מסודרת. אנחנו מחליטים לסופר מה ייכנס לעגלה שלנו ולא הוא מחליט לנו, כמו שלמדנו בהתנהלות כלכלית נבונה. והנה, הופ, החנות יצאה במבצע מאוד משתלם על מוצר שממש חבל שלא ננצל את ההזדמנות. אלא מה, המוצר הזה לא היה ברשימה שלנו השבוע ובכל זאת לא עמדנו בפיתוי וקנינו.
עכשיו המוח הקודח שלנו עובד בצורה הבאה. לא נעים לנו להרגיש שכביכול הסופר הצליח לעבוד עלינו שוב ולכן אנחנו מייצרים (לפעמים אפילו בלי מודע לכך) סיבה מדוע היה ממש נס שהמבצע היה בשבוע הזה, כי הרי בדיוק אנחנו צריכים אותו וכן הלאה.
הוא מה שאמרנו, המלאי מגדיר שימוש והשימוש כבר מתכנת לנו את המוח מדוע אנחנו צריכים ואפילו חייבים!
ככל שתובנות אלו יהיו במודעות שלנו יותר ויותר, בס"ד ההתנהלות הכלכלית שלנו תשתפר לאין ערוך.
בטורים הבאים נלמד על עוד 'מלאי' שגורם לנו לצרוך הרבה ואף עלול להכניס כל אחד מאיתנו לתסבוכות כלכליות, חלילה.
