מה מרן הגראי"ל שטינמן דרש מהבחורים בזמן אלול

רבינו זצ"ל היה מעורר וחוזר ומעורר את הבחורים הוותיקים לקבל בסבר פנים יפות את הבחורים החדשים שמגיעים לישיבה.

הנקודה הזו ממש כואבת, יש לבחורים פעמים רבות הרבה קשיי הסתגלות, יש הרבה בחורים שכעת עוזבים לראשונה את הבית והם מתגעגעים הביתה, יש בחורים שקשה להם עם החדר בפנימייה, או קבוצה חדשה לא מוכרת, או שהאוכל בישיבה הם לא רגילים אליו, ועוד הרבה בעיות, והנקודה היא שאפשר לפתור המון עם חיוך אחד.

אוי, זה ממש כואב, זה צועק ממש, בחורים יקרים אתם יכולים ממש בכלום להפוך עולמות, אפשר לבנות בחור עם מחמאה או עם שלום עליכם יפה, למה שלא תחטוף זכות, בלי שום מאמץ ובלי שום טרחה מיוחדת.

אתה רואה בחור חדש בא לישיבה, תן לו יד, תגיד לו 'שלום עליכם' יפה, תשאל אותו בכנות האם חסר לך משהו, אולי אפשר לעזור לך. אתה לא יודע מה אתה עושה, כמה עולמות אתה יכול לבנות.

בעבר אירע שרבינו זצ"ל, חזר לישיבה להדגיש ענין זה שלא הודגש בשיחה שמסר בתחילת השנה, והוא טרח במיוחד לחזור ולהזכיר לבחורים את הענין הזה.

***

כידוע, בקלם היה בענין זה עבודה מיוחדת, כפי שמסופר על בחור חדש שהגיע לישיבה, לפתע ניגש אליו בחור מבוגר לא מוכר לו, שאלו לשמו ובמאור פנים התעניין בכל תהלוכותיו. הבחור תיאר לאחר מכן, כי מהשיחה הנלבבת והנעימה הוא היה בטוח שהבחור הזה מכירו משכבר הימים והוא התבייש לשאלו לשמו, אך כאשר ראה שהתופעה הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב, בכל בחור ותיק שהוא נתקל חזר על עצמו המצב הזה, הוא הבין שדברים בגו, עד ששאל ואמרו לו כי כך הורה הסבא מקלם שבחורים בישיבה נדרש מהם לגלות התעניינות בשני וחיבה כמנהג שני ידידים ותיקים. זה נקרא הכנסת אורחים, וזה נקרא נושא בעול עם חבירו.

***

הנה הימים הנפלאים ימי חודש אלול ממשמשים ובאים, רבינו הגראי"ל זצ"ל מעורר ובא כי ימים אלו הם הימים הנחמדים ביותר, מטבע הדברים זה זמן מיוחד, מעורר, וכדאי לנצל זמן כזה.

בימים אלו של תחילת זמן אלול, ימים מרגשים מאוד, ריבוי עצום של כבוד שמים, קול ד' בהדר נישא ברמה, מאות אלפים ויותר בכל העולם כולו מתאחדים באחת להתחיל מחדש, ביום זה עם ישראל מכתיר את הקב"ה בכתר הכבוד, מקדימים את ההכתרה מראש השנה לראש חודש אלול.

הנה מגיע היום שבו כל לומדי התורה חוזרים לבתי התלמוד בחשק ובשמחה, כמה נחת רוח יש להקב"ה ביום זה, כל העולמות בחדווה עילאה, קול התורה מתרונן בראש הרים וחבורות חבורות של לומדים מתקבצים לקדש שם ד'.

בחור אחד היה לו צורך לסדר איזה ענין ועל כן הוא חשב להתעכב בבית למספר ימים ולהגיע לישיבה אחרי תחילת הזמן. רבינו זצ"ל אמר לו: "איך אתה רוצה להפסיד מלהיות שותף למעמד קידוש ד' הנורא, אתה לא רוצה להיות נוכח ביום הגדול הזה?!"

לו היה לנו עיני רוח היינו רואים כמה קדושה נשפכת ברחוב בימים אלו, ימים שכולם מתחזקים ומתעוררים (כאיל-תערוג).