לאחר שזכינו לספר שבוע שעבר את המעשה הנפלא עם מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, על הנהגתו בקודש עם הגביע, קיבלנו סיפור נפלא על מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, מחתנו, הגאון הגדול רבי זאב ברלין שליט"א, ראש ישיבת 'גאון יעקב'.
סיפר הגר"ז ברלין שליט"א, שבזמנו כאשר בנו בנין ברחוב אליהו הנביא מאחורי בית רבינו זצוק"ל, נוצרה בעיה עם התקנת הצינורות של מי השופכין, ולא היה פתרון לדבר אלא אם כן יעבירו את הצינורות דרך רחוב חזו"א שם הקרקע נמוכה יותר ובכך יתחבר לצינור הכללי. לשם כך היו צריכים להעביר את הצינור מתחת למדרגות הבנין בחזו"א 5.
השכנים טענו בצדק שביום שירצו לבנות, הדבר יקשה מאד לבניה, לאחר שיש צנרת מתחת לבנין. כאשר דובר על כך עם רבינו, אמר רבינו, "לשם מה אני נצרך את המגרש הזה, וכי אני ייקח אותו לעולם הבא?, להם אין אפשרות דיור עכשיו, אני לא צריך לדאוג לירושה שלי. אבל כדי לרצות את השכנים תחתים את העירייה שביום שירצו לבנות תצטרך לסדר העניין".
אמר רבי זאב, כמה מעורר המעשה הזה, לראות איך מסתכלים על ענייני העולם הזה, וגודל דרגת הוויתור.
***
במשך שנים רבות רבינו ביקש שרוצה זכות, ותרם את הלחם שהבחורים אוכלים לישיבת 'גאון יעקב' [וכן החלות והעוגות של שבת] ורצה שהבחורים יאכלו את הלחם שלו, לכן בחור שהיה אחראי לעשר את הלחם היה אומר שמזכה את הלחם לזה שרשום בדף שנמצא אצל ר' זאב, וכך נמשך הדבר עד סוף ימיו. לאחר פטירתו פרעו את החוב של הלחם לישיבה עד יומו אחרון.
וכפי שרבינו רדף כל ימיו אחר זכויות, במשך שנים רבות רבינו נתן את היין להבדלה בישיבה קטנה, כך היה מוכן בבקבוק קטן היין להבדלה, וזכה לברכה מה שאומרים לפני מוסף של שבת מי שבירך למי שנותנים יין… ולהבדלה.
צילום: שוקי לרר
