בימים בהם יש להרבות בתפילה וסנגוריה על ישראל בעקבות המצב הנורא השורר בארץ הקודש, ובהיותו בשבוע של ההילולא רבא של סנגורן של ישראל – ערב שבת מברכים חשון – החודש שעדיין מרחשין שפתין מתפילות הימים הנוראים וחגי חודש תשרי, העלינו פרק ממשנתו של רבינו הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע, בעל הספה"ק 'קדושת לוי' הנודע כסנגורן של ישראל * עמוד צלותהון דישראל
"…הגאון הקדוש והטהור מבארדיטשוב, יודעי חן אמרו עליו שהיה בו נשמת רבי עקיבא, גודל קדושתו ודביקותו לאלוקיו והתלהבותו בעבודת ד' ואהבתו לישראל רבו מלספר, מי ימלל חסידותו ופרישותו כי כל העולם מלאה תהלתו, ובאוזנינו שמענו שמו הקדוש, אבותינו סיפרו לנו אשר בעמדו לשפוך שיחו לפני קונו רעש וחרד מאוד, נמס לבבו בקרבו מפני פחד ד' ומהדר גאונו, כרע והשתחווה כארי וכלביא עד כי מפני הכריעות והשתחוויות העצומים והנוראים לא היה יכול לעמוד על מקומו, וכשאדם מניחו בזווית זו מוצאו בזווית אחרת, וכל העומדים בעת תפילתו סמר שערם מבשרם, פלצות אחזתם ולא יכלו לראות בהתפללו ולסבול מסירות נפשו כארי שאג מי לא יירא? וירא העם וינועו חרדו ואימת מוות נפלה עליהם ויעמדו מרחוק…" (מובא בשם הגדולים החדש, במערכת רבינו).
כך היתה תפילת רבינו, בשעה שעמד לפני קונו היה כשלהבת העולה מאליה. ובמיוחד היה הדבר בעת אמירת 'אמן יהא שמיה רבא', שרבינו היה מתלהב בכל כוחותיו עד שכמעט נתבטל ממציאותו בדביקות ובהתקשרות לחי עולמים.
להרבות בכוונת התפילה
רבות עורר רבינו בפני שומעי לקחו אודות עבודת התפילה, שוחח רבות על כוונות המילות שיש לכוון. מסופר, שבאחד הימים אחר שסיים רבינו את תפילת הלחש, ניגש למספר אנשים ממתפללי בית מדרשו, והגיש להם את ידו לברכת 'שלום עליכם' הנהוג לאומרה לשבים מן הדרך. הקהל שהבחין בכך תמה עד למאוד לפשר הדבר, בסיום התפילה ביאר רבינו את כוונות מעשהו ואמר: 'כל אלו האנשים שהושטתי להם את ידי, כלל לא היו כאן בעת תפילת השמונה עשרה, רק שוטטו במחשבותיהם בסחורתם בירידים אחרים, ואחר שסיימו את תפילתם, שבו מהירידים בהם שהו חזרה לכאן בארדיטשוב, וע"כ נתתי להם ברכת 'שלום עליכם' ו'ברוכים הבאים'… (זכרון לראשונים בהערות אות ה. אהלי שם אות נה).
מעורר יהודים לתשובה
סיפורים רבים מסופר בעולם החסידות אודות מעשיו של רבינו ופעולותיו לתקן עולם במלכות ש-קי, רבים השיב מעוון, ובעלי תשובה רבים שבו בתשובה שלימה בעקבות דבריו של רבינו. אחד הסיפורים המסופר בפי חסידים, שבעירו של רבינו התגורר מומר אחד רח"ל, שאת כל מעשיו הרעים עשה בפרהסיא כדי להכעיס. עד כדי עשה מעשים להכעיס עד שלא הניח עבירה שלא עבר עליה. פעם פגע בו רבינו, ואמר לו: 'הנני מקנא בך, כי ברצונך הנך יכול להיות במדריגה גבוהה ממני, שבאם תשוב בתשובה שלימה הרי כי כל עוונותיך ופשעיך יהפכו לזכויות רבות עד לאין מספר'. דבריו של רבינו היוצאים מעמקי לבבו הקדוש והטהור חדרו ללבבו, ופעלו שם פעולה עזה בליבו לב האבן, ובתוך זמן קצר שינה את כל אורחותיו כאחד מכשרי ישראל (שלוש קדושות אות כג. אהלי שם אות לא).
סנגורן של ישראל
"…דהנה הבורא ברוך הוא לא בחר רק בישראל לפיכך אין שום אחד רשאי לומר על ישראל שום דבר רע רק ללמד זכות על ישראל", (קדושת לוי פר' בא).
מעבודות השגיבות של רבינו, שהיתה לו משנה שלימה וסדורה, הינה בלימוד זכות וסנגוריא על עמך בית ישראל, ולא בכדי נתקדש שמו בתוארו 'סנגורן של ישראל', שתדיר חיפש ותר אחר נקודת הזכות להמליץ עליה. בכל פניותיו חיפש את מעלתם של ישראל קדושים, סבל ושחרורית הגלות שדבקה בהם ובמעשיהם לא סימאה את עיני הבדולח, בהם תר אחר ניצוץ האש הפנימית שבער ופעם אצל כל יהודי באשר הוא. עובדות לעשרות נשתמרו מאיש לאיש ומדור לדור אודות עבודת 'סנגרותו', בו נתייחד רבינו, ובכך עורר את אהבתם הישנה של ישראל לאביהם שבשמים.
