לברך על הים עם בגד ים? * הלכות בין הזמנים

הלכות בין הזמנים מהגאון הפוסק רבי יהודה אריה דינר שליט"א, רב מרכז בני ברק 

ברכה על הים

{ כשרואים את ים התיכון נוהגים לברך עליו ברכת "עושה מעשה בראשית" כמו שאר ימים (משנ"ב סי' רכ"ח ס"ק ב') וכדי לצאת ידי חובה אחרונים שסברו שים הגדול הוא ים אוקיאנוס.

{ ברכה זו מברכים רק אם לא ראה את הים במשך שלושים יום (משנ"ב שם).

{ ראה הים ושכח לברך, כשרואהו למחר פעם שניה אינו מברך עליו ("ביאור הלכה" סי' רי"ח סעיף ו' לעניין ברכת מקום שעשה לי נס ומשום שאין זה כבר חידוש אצלו, וה"ה בזה), וכן הורה בעל "שבט הלוי".

{ אולם, אם נוסע לים וראה את הים בדרך, ושוב נתכסה ממנו מחמת בתים או הרים וכד', ולאחר כמה דקות שוב נתגלה, אמר לי בעל "שבט הלוי" שזה נחשב לראייה אחת, מאחר שזהו בדרך נסיעתו לים.

{ אם רואים הים מרחוק ונראה רק כמו ענן כחול בסוף הרקיע, וכעין שרואים הים מלמעלה בישיבת פוניבז', אמר לי בעל "שבט הלוי", דבזה לא נחשב ראיה לברך עליו, דרק כשמרגישים נפלאות הבורא של הים ורואים ברור הריבוי מים, אז שייך לברך עליו.

ראיית נהר

{ כשרואים נהר סואץ לא מברכים עליו, מאחר שנעשה ע"י בני אדם (שעה"צ ס' רכ"ח ס"ק ט').

כיסוי ראש ליד הים

{ לא ילך ארבע אמות בלי כיסוי ראש (שו"ע סי' ג' סעיף ו') וכ"ש שאסור לברך או ללמוד בגילוי ראש (משנ"ב שם). וכתב ב"תרומת הדשן" (סי' ז') שהכובעים הקלועים מקש ויש בהם נקבים, נחשבים ככיסוי לענין תפילה. וע"ע שו"ת "חתם סופר" (חלק ו' תש' ב') שמוסיף בזה שאפילו הנקבים מרובים מהעומד מותר.

{ כשהולכים למרחץ (או לים) אפילו מידת חסידות אין כאן לכסות הראש, ומ"מ יש מדקדקים לכסות ראשם במטפחת, וכן היה נוהג המהרש"ל ("שערי תשובה" סי' ב' אות ג') וכתב ה"ברכי יוסף" שזהו חומרא יתירה הרבה (שם).

 

לברך ברכה כשלבוש רק בגד ים

{ הלובש בגד ים בלבד, ומחגורה ולמעלה אין עליו שום בגד, אפילו אם הוא לבוש כיפה לכתחילה לא יברך שום ברכה ("באור הלכה" סי' צ"א ס"א ד"ה יצא). ובשעת הדחק התירו לומר כך קריאת שמע כדי שלא יעבור זמן קריאת שמע. אבל להתפלל תפילת שמונה עשרה – אסור באופן זה אפילו בשעת הדחק (שו"ע סי' ע"ד ס"ו).

צילום שקיעת החמה

{ אין לצלם את החמה (שמש) לפני שקיעתה, דהוי כמו שמצייר צורת החמה ואור, ורק לאחר שהתחילה שקיעתה, שאין כאן צורה שלימה, מותר (כן הורה הגר"נ קרליץ ע"פ שו"ע יו"ד סי' קמ"א, וע' שו"ת "שבט הלוי", ח"ז סימן קל"ד ס"ק ו').

נטילת ידים ליד הים

{ היוצא מן הים ורוצה לאכול פת, והרי ידיו הן טהורות מטבילה בתוך הים, בכל זאת מאחר דלא כיוון בתוך הים לשם נטילת ידיו, ויש סוברים  שלא  מועיל  בכה"ג,  מן הנכון שיטמא ידיו כגון שיגע בנעליים או בחבירו שעדיין לא נטל, ובזה יתחייב בנטילה לכו"ע ("ביאור הלכה" ס' קנ"ט ס' י"ג).

{ מי שנמצא בחוף הים ורוצה לאכול פת, אינו יכול ליקח מי הים בתוך כוס ולשפוך על ידיו, דמאחר שאינם ראויים לשתיה, פסולים לנטילה אפילו בדיעבד, ורק כשרים לטבילת ידים (ס' שו"ע ס' ק"ס סעיף ט').

{ כשטובלים ידים בתוך הים, לדעת המשנ"ב (סו"ס קנ"ט) יברך "על טבילת ידים", ולדעת ה"חזון איש" (סו"ס כ"ג) יברך "על נטילת ידים".

{ בחוף הים, כשנוטלים ידים לאכול פת, צריך ליזהר שלא לגעת בגוף בזמן האכילה, ומי שנגע במקומות המכוסים – אע"פ שעכשיו הם מגולים, צריך ליטול ידיו מכלי, אבל לא יברך (משנ"ב סי' קס"ד סוס"ק י"ג).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן