בחודש האחרון ציינה צפת התורתית את יום הסתלקותו של מורה ומאורה שר התורה מרנא הרידב”ז זיע”א – ראש ישיבת ‘תורת ארץ ישראל’ בעיר הקודש ומחבר הפירוש הנודע על הירושלמי * על חנוכת הבית ייחודית ושיח אברכים צפתיים שהעניק מובן חי למושג “החזרת עטרה ליושנה”
לאחרונה השתתפתי במעמד חנוכת הבית לידיד קרוב שקבע משכנו אתנו כאן בצפת, יחד עם עוד רבים וטובים. היה שם שכן, עובד מטבח בבית החולים זיו הסמוך, שניגן ‘שבחי ירושלים’, אברכים ליטאים וכמה בני חסידות – מדגם מייצג לצפת דהיום, החדשה והישנה גם יחד.
אחד הנוכחים שהתכבד לישא דברים קרא לחונך הבית הטרי ואמר: “אני רוצה לומר כאן משהו: אתה מקיים כאן שתי מצוות – מצוות יישוב ארץ ישראל ומצת יישוב צפת. אתה שותף כעת למשימה ההיסטורית הכבירה להשיב לצפת את מעמדה הישן כעיר חרדית מובהקת. בקצב הזה, לא נצטרך לחכות עוד שנים ארוכות כדי שצפת תהיה חרדית”.
אמרנו משימה היסטורית, ולא בכדי.
ניקח לדוגמא את גאון תבל מרנא הרידב”ז זיע”א – ראש ישיבת ‘תורת ארץ ישראל’ בצפת. היארצייט של ענק התורה חל ביום א’ דראש השנה. לפני 107 שנים, בשנת תרע”ד, הוא נסתלק לעולמו בצפת, והוא טמון בבית-החיים העתיק, לא הרחק מציונו של האר”י הק’. בימים עברו – כך שח לי השבוע ישיש צפת ר’ פנחס זילברמן הי”ו – היו עולים תלמידיו לציונו בערב ראש השנה.
מדם ליבו הגדוש דיבר פעם הגאון המופלא רבי משה מרדכי שולזינגר זצ”ל על הרידב”ז, שהיה מעביר מול הראש שלו את דפי הגמרא כולם – בבלי וירושלמי – בשלהבת אש קודש.
***
מתברר, שאנחנו לא אורחים כאן בצפת. לא מתגוררים ב”עיר מתחרדת”. אנחנו בני הבית ההיסטוריים. יש לנו שורשים עמוקים בעיר הקודש. כאן חיו רועי החסידות וכאן קבעו משכנם גדולי התורה. אז נכון, כפי שאומר ר’ יעקב גרוס, ה’אליאנס’ בצפת נגס בכל-פה במשפחות שומרות המצוות (כמו אגב במקומות אחרים), אולי זו הייתה הדלות המחפירה שהעיבה שגרמה לצפת לעבור משבר מסוים, אבל אט-אט היא מחזירה לעצמה את הדרה הקדמוני, כעיר של טוהר וזַכּוּתּ, עיר הנשמה.
***
באחרונה ישבנו במצפה להרי הגליל, של אחד מהכוללים המרכזיים בעתיקה. היה זה לאחר ה’סדר’, בשעת שקיעה. השמים נצבעו בצבע תכלכל-ורדרד משהו. למי שיודע, מראות בראשיתיים למדי.
שוחחנו על דא ועל הא וגם על בית הכנסת הרידב”ז, בית הכנסת הליטאי המרכזי בשכונת הדרום. משום מה, הצביע אחד הנוכחים, לא קראו לבית הכנסת: “חניכי הישיבות”, גם לא משהו בסגנון. הגבאי המסור (שמעדיף את הצנעה, צפת השפיעה עליו…) החליט – בעצת רבים – לנקוב בשמו של בית הכנסת הזה: “הרידב”ז”, על שמו ולזכרו של שר התורה, הגאון האדיר והנודע בשערים שהרביץ תורה ודעת בקרב תלמידים בישיבת ‘תורת ארץ ישראל’ שבמרומי העיר העתיקה.
בית-הכנסת דנן הומה לומדים ברבות משעות היממה. כלך לך אל המקום בשעת ליל מאוחרת (ולא רק בלילי הסליחות…) כמו גם בשעה 16:00 של צפרא דמעלי שבתא בעיר השבת – תמיד תפגוש שם יהודים לומדים, רכונים על הגמרא בשקיעות מופלאה, מבלי להוציא אפילו שערה אחת החוצה.
זה מדהים ומרגש.
אנחנו חלק מהפאזל ההיסטורי. יש לנו שליחות היסטורית.
יש לרידב”ז תלמידים בצפת. בימים ההם, בזמן הזה. בבית המדרש הרידב”ז.
אלו יהודים שממשיכים בדרכו – דרך חשקת וידיעת התורה ללא שובע ורוויה, אשר בולעים כל מילה של גמרא בשקיקה ובתשוקה עצומה. אצלם התורה זו שירה ויש להם משימת חיים כבירה: “שימה בפיהם” – לגמוע עוד גמרות ולהעמיד בבלי וירושלמי מול העיניים. מול העיניים ממש.
כמו שהיה הוא בחייו.
