אמרתי השבוע להגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א שבמאמרים הקרובים בכוונתי להתמקד במידת הענווה כפי שאנו לומדים מרבן של ישראל שליט"א בענוותנותו המופלגת והבלתי מצויה. אמר לי רבי יצחק שאול שליט"א: "אי אפשר אפילו להסביר את הענווה של אבא, במשך כל השנים שגדלנו פה בבית כלל לא עלה על דעתנו ואבא גם לא ניסה להראות לנו שהוא חשוב יותר מאדם רגיל. עד שלא שמענו על כך בחוץ לא חשבנו על זה כלל וכלל. כמובן ראינו את אבא שכל הזמן לומד בלי הפסקה, אבל לא ראינו שום גינון או איזו הנהגה כביכול הוא חשוב יותר ממישהו אחר. כמובן שמעולם לא דיבר על עצמו כלום.
"לא רק על אבא, אפילו על סבא הסטייפלער ששמו כבר יצא מכל העולם ועד סופו, מעולם אבא לא ניסה להראות לנו שיש לנו סבא חשוב, אלא שמענו על כך מחוץ לבית. עד כדי כך הענווה העצומה בבית".
עוד סיפר לי, כי מאז שהיו ילדים תמיד מרן שליט"א היה אומר להם: "ברכות באים כולם לבקש מאמא, היא עושה אותי לרב, אני לא כלום".
פעם אמר לי רבינו שליט"א ברוב ענוותנותו: "אל תחשוב שהציבור שאתה רואה כאן בא בשבילי, כולם באים כאן לשמוע מה שהסבתא אומרת, כל מה שאתה רואה הכל בגללה ומכיוון שבאים לסבתא באים גם אלי".
***
רבינו שליט"א מביא בכמה מקומות בספרים שלו גמרות וחז"לים בגודל חשיבות מידת הענווה, דברים שאי אפשר לתאר.
דבר אחד צד את עיני, רבינו הביא גם בארחות יושר וגם בחיבורו על ארחות חיים להרא"ש, משנת רבי אליעזר פרק י': "אין הקב"ה מוריש את העולם הבא אלא לענווים ואין הקב"ה משרה את רוח הקודש אלא על ענווים".
צילום: שוקי לרר
