שמעתי ממרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, דבר מתוק מדבש, השופך אור על המושג העצום של עמל התורה המופלא של רבינו זצוק"ל. הוא אמר כך: עכשיו כל העולם מדברים על עמל התורה והידע העצום של רבינו שהיה מרא דכולא תלמודא ובכל מקום שואלים איך ר' חיים עניין אותו רק תורה ולא עניין אותו שום דבר חוץ מלימוד התורה. אני רוצה להסביר מה הפשט בזה.
אומרים כל בוקר בברכת התורה, 'אשר קדשנו במצוותיו… לעסוק בדברי תורה'. חז"ל רצו שנעשה מהתורה 'עסק'. פעם סיפר לי גביר אחד מאמריקה: אני יוצא מהבית בחמש לפנות בוקר וחוזר הביתה רק בחצות לילה. כל היום אני לא מעוניין בשום דבר בעולם, כל הראש שלי שקוע רק בדבר אחד, בעסק שלי. איך להגדיל אותו ואיך להרוויח עוד כסף. ממילא אין לי זמן לשום דבר שלא קשור לעסק ואני לא מעוניין ולא מעניין אותי שום דבר חוץ מהעסק שיש לי.
הוסיף הגביר, אם מישהו יעז לבוא באמצע היום לדבר איתי על דבר אחר חוץ מהעסק שלי, אזרוק אותו ולא אתן לו להתקרב אלי, גם אם יבוא עם החדשות הכי מעניינות שיש בעולם. אני פשוט אזרוק אותו.
אומר רבי יצחק זילברשטיין, עכשיו שאנו מבינים מה נקרא 'עסק', אסור להסיח דעת, בעל העסק צריך לדעת שהכל דופק ואם יש לו אפילו סטיה קלה הוא עלול להפסיד מיליונים, רבינו חיים זצוק"ל עשה מהתורה עסק פרטי שלו, הוא היה ממוקד כל כולו שהתורה תהיה העסק שלו וההספקים שלו בתורה מה שהיה קורא לזה 'חובות', אם היה שוכח אפילו מדרש אחד חרב עליו עולמו, מפני שהרגיש כביכול העסק שלו עכשיו בסכנה, לכן לא היה לו זמן לשום דבר.
הוסיף רבי יצחק זילברשטיין דבר מתוק נפלא: היות ומדובר בעסק, צריך לדעת כל דבר היכן הוא נמצא, כמו בעל חנות שיש לו אלפי פריטים והוא מכיר כל פריט בחנות ויודע כמה שילם עליו ובכמה צריך למכור משום שאחרת העסק יקרוס. אצל רבינו, התורה הייתה העסק שלו, הוא ידע כל דבר היכן כתוב, הכל היה מסודר אצלו בראש, כמו איש העסקים שמסודר אצלו בראש כל ענייניו.
זה מה שאומרים בבוקר בברכת התורה, "לעסוק בדברי תורה". לא כל אחד זוכה לכזו מדרגה שהתורה העסק היחיד שלו, ולכן רבינו זכה.
צילום: שוקי לרר
