"העיקר לא לבייש יהודי"

מדוע רבן של ישראל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א החל ללמוד ר"ה אחרי שקלים

 

נקדים בדבר מעניין מאוד על התחשבות בזולת. בסדר הלימוד של רבינו שליט"א, כפי שנוהגים כלל ישראל בסדר לימוד הדף היומי, סיימנו מסכת שקלים ולא התחלנו מסכת ראש השנה כמו הגמרא הרגילה, אלא התחלנו מסכת יומא, כי בסדר של הרמב"ם מופיעה מסכת יומא אחרי שקלים.

השנה, כאשר רבינו שליט"א סיים מסכת שקלים החל בלימוד מסכת ראש השנה. שאלתי את בנו, הגאון רבי יצחק שאול שליט"א, מדוע נהג כך רבינו?

אמר לי הגאון רבי יצחק שאול שליט"א,  לא תאמין מהי הסיבה ומתי התחיל כך. אני זוכר בשנים עברו אבא אמר לי שאחרי לימוד מסכת שקלים הוא לומד יומא. מדי בוקר כשאבא הגיע מספר דקות לפני התפילה לבית המדרש לדרמן ולומד את הלימודים היומיים, יהודי מבוגר שהתפלל בלדרמן היה מביא לאבא את הגמרא במסכת הנלמדת.

כאשר רבינו סיים את לימוד מסכת שקלים הביא לו מסכת ראש השנה. רבינו לא רצה להטריח אותו ולגרום לו אי נעימות והחל ללמוד ראש השנה. מאז שאותו אדם הביא מסכת ראש השנה לרבינו אחרי לימוד מסכת שקלים, רבינו שינה את כל סדר הלימוד שלו ולומד בקביעות ראש השנה אחרי שקלים, כדי לא לבייש את אותו אדם ולא להטריחו.

 

זהירות עצומה בכבודו של אדם

 

רבינו סיפר לי בעניין זה שאותו יהודי מבוגר היה עורך חשבון כמה דפים רבינו לומד בכל יום ולפי זה מביא את המסכת, אבל הוא לא לקח בחשבון שאם נשאר לרבינו פחות משמונה דפים לקראת סיום המסכת רבינו לומד את הדפים הללו יחד עם שמונה הדפים שלומד כרגיל, כך שביום אחד יכול לצאת שרבינו לומד חמישה עשר דפים.

כך אירע שרבינו כבר סיים את המסכת ואותו יהודי הביא לרבינו את הגמרא שרבינו כבר סיימה. למרות זאת רבינו לקח את המסכת מידיו ולמד שוב את הדפים שלמד יום קודם ולאחר מכן השלים רבינו את הדפים הנוספים בביתו.

כשנשאל על כך רבינו שליט"א מדוע לא ביקש את המסכת החדשה, אמר: "יהודי מבוגר טרח והביא גמרא, לא צריך לאכזב אותו. הוא לא צריך לדעת שכבר סיימתי אתמול". וכך רבינו למד שוב את הדפים, העיקר לא לגרום אי נעימות ליהודי.

 

שם שמים תמיד שגור על פיו

 

קראנו בתורה, "על פי ד' יסעו ועל פי ד' יחנו", השל"ה הקדוש כותב שיש בזה רמז שכל פעולה או תנועה שאדם עושה לומר 'אם ירצה השם' או 'בעזרת השם', ולאחר שעושה את אותה פעולה יחזור וייתן שבח להקב"ה על הפעולה שנעשתה. השל"ה הקד' מסיים: נמצא שם שמים שגור בפיו בכל פעולתו.

אצל רבינו שליט"א זה כל כך מוחשי, כסדר, על כל צעד ושעל. אפילו הבוקר, בקבלת קהל, אנשים באו לקבל ברכה וכל מילה של רבינו שליט"א, היא "אי"ה", "בע"ה", שם שמים שגור על פיו באופן מאוד מאוד בולט. גם בדברים מסוימים שאני שואל את רבינו לאורך היום האם לעשות כך והאם רבינו מעוניין כך וכך, התשובה הרבה פעמים: "אם ד' ירצה".

רבינו אמר לי: "גם אבא (מרן הסטייפלער זיע"א) על כל דבר היה אומר "אם ירצה השם".

 

מטרת הנסיעה נשכחה

 

רבינו סיפר לי שפעם אחותו הייתה צריכה לנסוע לתל אביב להעביר חלק חלופי למכונת כביסה ולסדר דבר צדדי נוסף. היא אמרה לאביה, מרן הסטייפלער זיע"א, שהולכת לת"א לסדר. אמר לה הסטייפלער: "צריך לומר אי"ה".

לבסוף היא הגיע לת"א, את הדבר הצדדי היא סידרה אבל את הדבר העיקרי שלשמו היא נסעה לא הצליחה להיזכר למה נסעה ולא סידרה אותו. עד כדי כך.

 

המעשה הנורא ממרן החפץ חיים זיע"א

 

סיפר לי הגאון רבי יצחק שאול שליט"א, שפעם נכדו של מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל בא לבקרו, הגרא"ז זצ"ל היה שקוע בלימוד והסבתא הרבנית הינדה ע"ה, קיבלה את הנכד וסיפרה לו את המעשה הבא:

באחת השבתות לאחר תפילת מנחה עלה מרן ה"חפץ חיים" זיע"א לבימת בית הכנסת ואמר: "מורי ורבותי, מחר אני עולה לארץ ישראל, אני מבקש להיפרד מכם לשלום".

היא סיפרה, שלמרן הח"ח היה מאוד מאוד חשוב לעלות לא"י, הוא נסע לשם כך עד ורשא כדי לסדר את המסמכים לקבלת הרישיון לעלות; הכינו לו דירה בפתח תקוה, אבל דבר אחד היה לפלא בעיני כל האנשים שבהכרזה בבית הכנסת על העלייה לא"י לא אמר אי"ה.

במוצאי שבת באותו ערב חלתה הרבנית ומרן הח"ח נאלץ לדחות את הנסיעה. זמן רב מצבה היה קשה וכאשר החלה להחלים ולחזור לכוחותיה, מרן הח"ח נחלש וכבר אמרו שלא יוכל לעמוד בטלטולי הדרך והסוף ידוע שמשמים רבינו הח"ח לא עלה לא"י.

כשסיימה הרבנית מלצר ע"ה לספר את הסיפור, אמר מרן הגרא"ז מלצר זצוק"ל, העיקר נשכח מהספר: רבינו הח"ח לא היה פוסק מלומר 'בעזרת השם'. גם כשהיה חפץ לעבור בבית מחדר אחד לשני היה אומר: "אני הולך כעת בע"ה לחדר השני". שם שמים היה שגור על לשונו כל הזמן. משמים ביקשו שהתכנית של הח"ח לא תצא לפועל וסיבבו שישכח לומר בע"ה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן