הרב יהודה חזן
צילום: שוקי לרר
מי יורה דעה ומי יבין שמועה, מי ישיב אמרים ומי ינהיג עדרים. גדלותו של מרן הגר"ש בעדני זצוק"ל הותירה חלל עצום ובסילוקו עם ישראל התנתק מדורות עברו של יראים ושלמים שכל חייהם עבודת הבורא ברוך הוא. מעולם לא ידע ולא הסכים להעריך את גדלותו ובז לכל כבוד ושררה שרחשו לו, זמין לכל אדם ובכל עת, וכל חייו התנהל כאברך בשלושה סדרים וכל הרוצה לבוא וליטול את השם היה יכול לעשות זאת בלי לעבור סדרת משב"קים ועוזרים למיניהם. גדול הענווה והיראה שממקום מושבו בסטנדר המיושן בפינת בית מדרשו ברחוב רבי עקיבא, הנהיג את עם ישראל ומצודתו פרוסה על היכלי התורה בארץ ובעולם.
כמה פעמים חזיתי בעיניי כאשר הגיע לפתח בית מדרשו וראה מודעות הנושאות את שמו עם התואר מרן, לא היסס והוא בעצמו קרע במודעה את התואר שקדם לשמו, מחזה מעורר השתאות לגודל ענוותנותו העצומה.
גם בכמה כינוסים שזכיתי להזמינו לשאת דברים היה גוער בי כשהייתי מרעיף בתארים על גדול שבענקים.
בהיותי ילד זכיתי להסתופף רבות במחיצתו של מרן זצ"ל, מו"ר אבי שליט"א נמנה על תלמידיו הרבים. באחד הפעמים צעדנו עמו למעונו של רשכבה"ג מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל וראינו את הערכה של גדולי ישראל. בעת לומדם יחד ביקש מרן הגר"ש בעדני להכין כוס תה למרן ראש הישיבה וקם ממקומו לעבר המטבח. מרן הרב שך ניגש איליו בענוותנותו, לקח את הכוס מידו ואמר: "אתה חושב שאני כזה עם הארץ שכוס תה אני לא יודע להכין, כוס תה אני כן יודע להכין"… ובכך התנהל לו וויכוח בין ענקי הרוח צדיקי הדורות.
על דאגתו לכל יהודי אספר סיפור מעניין: היה זה יום ראשון לאחר שבת חופשהף הגעתי לבית מדרשו של מרן זצוק"ל והתברכתי מהרב שהתעניין מתוך דאגה מתי אני נוסע חזרה לישיבה בירושלים. אמרתי לרב, עוד מעט אני יוצא. לאחר מספר דקות הגיע למעונו של רבינו יהודי המתגורר בירושלים להתברך. בסיום שאלו מרן, "אתה נוסע לירושלים?", הלה הנהן בראשו, ואז שאלו מרן זצוק"ל בענוותנותו: "יש כאן בחור שלומד בירושלים צריך לנסוע לישיבה, תוכל לקחתו?". כך ממרום גדלותו הענקית דאג לנסיעה לבחור ישיבה המבקש לשבת באוהלה של תורה. מי יתן לנו תמורתו. ת.נ.צ.ב.ה.
