בצעד של גבורה, צעד הרואי, ישב הגרמ"ד קפלן שליט"א – רבה ומאורה של קהילת בני התורה וממשיך דרכו של אביו הגאון הנודע רבי אברהם שמחה זצ"ל, רב העיר, על הבימה במעמד סיום הש"ס, כאשר הוא אחוז-שרעפים, בשל שעת ה'נעילה' שבה הוא מצוי – בשעות אלו מגיעים לעת חתימה ימי מיזם-ההמונים 'ונבנתה עיר' של מוסדות 'ישיבת צפת'. אלו השעות הגורליות בהן ייקבע האם היעד – 1,600,000 ₪ – נחצה, או שמא לא. אבל הרב קפלן מתנתק מכל אלו לשעה אחת שכל-כולה כבוד התורה: מעמד 'סיום הש"ס' שנחגג ברוב פאר והדר בראשות גדולי התורה ורבני העיר שליט"א.
בחוץ, נפגש הרב קפלן במורו ורבו הגאון הגדול רבי יצחק אזרחי שליט"א – מראשי ישיבת מיר. הם שוחחו בערגה על ימי 'עטרת ישראל', אבל מעל הכל ריחפה שאלת מיזם-ההמונים 'ונבנתה עיר'. הרב קפלן ביקש ברכה להצלחה והגר"י נענה בברכה חמה ולבבית, לא-לפני שהעניק סכום הגון למגבית ההיסטורית בעיר עתירת-ההיסטוריה. הגר"י הרעים בקולו על כוחה של תורה. "דמעתי במהלך הנאום מהתרגשות", הודה הרב קפלן לרבו משכבר הימים.
למען האמת, קשה היה להיות רגוע בשעה זו. המסכים הגדולים שריצדו בחפ"ק ישיבת צפת שבשיפולי העיר העתיקה – ממש לא בישרו טובות. נכון לשעה 21:45 לקראת סיום היום השני של ההתרמה, המסכים עדכנו על קרוב ל-1,400,000 ₪. היה צריך להגיע לגיוס מאסיבי של למעלה ממאתיים אלף ₪ בתוך שעתיים. סטטיסטית – עד כמה שניתן להצביע בכגון דא – זה היה נראה מופרך.
והרב קפלן, יושב כאן, נראה מתוח-משהו. מידי פעם מעיף מבט על שעונו, אבל לפני-הכל הוא שגריר של צפת כולה. זוהי משנתו. וכרגע כבוד-התורה של המעמד הזה, אליו נקבצו ובאו כולם, לא פחות חשוב מהמוסדות שהקים בשתי אצבעותיו. זה היה פלא, שאכן, למי שמכיר אותו – לא נחשב לפלא גדול כל-כך..
v
אבל עוד משהו קרה שעות אחדות טרם לכן, תזזית שהצליחה 'להקפיץ' את מאות שגרירי בניינה התורתי של צפת.
בשעת הצהריים שוחח הגרמ"ד קפלן שליט"א עם ידיד המוסדות, נגיד ושוע, וביקש ממנו כי יפתח ליבו כאולם בהזדמנות חד-פעמית זו. הוא ביקש להמתין שלוש שעות.
"אחרי שלוש שעות, התקשר הידיד", משחזר בפנינו השבוע הרב קפלן, "והוא אמר כך: 'אם תרצו תרומה הגונה – אוכל לתת. אבל ברצוני להציע לכם הצעה הגונה: אם תגיעו ליעד עוד הלילה, אני מכפיל את הסכום מכאן ואילך". בתרגום למילים: 660,000 ₪.
הרב קפלן כינס מיד את האברכים הנמרצים ועדכן אותם בבשורה, שכמובן הצליחה לגרום למין רעידת-אדמה בחדר הצופה להרי הג'רמק.
קרוב לשעה 1:00 בלילה, נראה שהיעד היה קרוב מתמיד, התרומות שהוזנו היו כמובן מאומתות בעליל, ואז – כאשר המסך בישר על חציית היעד, מיד נתרם הסכום המדובר.
בבוקרו של יום חמישי שלאחר המגבית, אליה גויסו טובי בניה של צפת לצד בעלי-עסקים דתיים ושאינם שנרתמו להצלחה – הייתה תחושה של סייעתא דשמיא גלויה.
v
"זה היה ממש נס חנוכה", מתאר בפנינו הגרמ"ד קפלן. "מי האמין שנגיע ליעד. ומי האמין שפתאום בצהרי היום אקבל הצעה כזו. הרגשנו את יד ד'. פתחנו פתח כחודו של מחט, והקב"ה פתח לנו כפתחו של אולם. אני רוצה להודות בזאת מקרב לב לקרוב ל-4,000 יהודים טובים שהושיטו יד והרימו לב למען צפת היקרה שלנו, עירם של האר"י הקדוש וגוריו. אנחנו נותנים כאן מעטפת מלאה לחיי תורה וחינוך, וב"ה העיר תמשיך ותיבנה. העיר הזו הלא זכאית לכך".
הנס הגדול של צפת, הוא לא נס של בניין שכונה – שגם זה חשוב כמובן. זהו נס של בניין עיר. כפי שכתבתי לא אחת, בני התורה מפוזרים בכל שכונות העיר, נושאים את הדגל שהניף הרב קפלן בליבו הגדול: להאיר ברוח הישיבתית והתורתית את עיר התורה והחסידות הגלילית כולה. זה סיפור של 'ונבנתה עיר'. עיר שלמה המוארת ב'תורה אור' בנוסח הלבבי והנשמתי שרק 'ישיבת צפת' יודעת להמציא.
