כהמשך לעניין מצוות הכנסת אורחים משבועות קודמים, בשו"ת 'דבר אברהם' (ח"ב ס"ב בהגה"ה), הביא דבר נפלא ממרן ה'חפץ חיים' זיע"א, שהמארח עני לסעודת שבת צריך למהר ולסעוד מיד בבואו מבית הכנסת, שהרי הסעודה שנותן לעניים היא צדקה, וכשהעני עומד לפניו ומתעכב מלהאכילו עובר בבל תאחר מיד, שהרי קיימא לן הנודר צדקה לעניים עובר בבל תאחר מיד אפילו מבלי שיעברו עליו ג' רגלים.
כתב ה"משנה ברורה" (רע"א סק"א), על מה שפסק בשולחן ערוך, כשיבוא לביתו ימהר לאכול מיד, בזה הלשון: 'מכל מקום במקום שיש משום שלום בית או שיש לו בביתו משרתים או שאר אורחים ובפרט אורח עני לא יאחר, כיון שהם מוטלים עליו להאכילם לא יוכל לעכבם בשביל שהוא רוצה לקיים מצוה מן המובחר'.
וידוע שה'חפץ חיים' היה נאה דורש ונאה מקיים. כשהזדמנו לביתו אורחים בליל שבת לא היה מאריך ב'שלום עליכם', אלא מיד עשה קידוש והתחיל הסעודה והיה משלים הזמירות בתוך הסעודה.
פעם התארח אצל ה'חפץ חיים' רבי יהודה לייב חסמן זצ"ל, ראה את מנהגו ושאלו על פשר הדבר. ענה לו ה'חפץ חיים': המלאכים יכולים להמתין עד שהאורח יאכל קצת, ואחר כך נאמר להם שלום עליכם, אבל האורח צריך לאכול מיד.
