כולם יודעים את ראשי התיבות הידוע על הפסוק 'ואלה שמות' – וחייב אדם לקרא הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום.
הגמרא בברכות ח' ע"ב אומרת, כל המשלים פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום, מאריכין לו ימיו ושנותיו. כולם רוצים ברכות וכאן הגמרא מבטיחה לנו שמי שקורא שמו"ת מאריכין לו ימיו ושנותיו.
בעל הטורים מביא ראשי תיבות נפלא על הפסוק 'ואלה שמות בני ישראל': "ואדם אשר לומד הסדר שניים מקרא ואחד תרגום בקול נעים ישיר יחיה שנים רבות ארוכים לעולם".
מדהים.
מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל
נפתח בשלושה עמודי העולם לראות וללמוד מהמאמצים המרובים שלהם בשארית כוחותיהם מדי שבוע לקיים את המצווה הזאת של שמו"ת.
מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, מאוד כאב לו שישנם אפילו בני תורה המזלזלים בשמו"ת. אני מצטט כאן את לשון קדשו, כפי שהתבטא: איך יתכן שדינא דגמרא שנפסק ברמב"ם ובשו"ע וכתוב בהם הלשון 'חייב אדם', זה חיוב! מעיקר הדין אף אסור לאכול קודם שאומר שמו"ת את סעודת השבת.
מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל, כותב ב'אגרות משה' שאפילו רשב"י שתורתו אומנתו שהיה פטור מלהתפלל, אבל שמו"ת היה חייב, שמו"ת זה גם חלק מלימוד התורה ואין על זה שום פטור.
בדורנו אין בכלל את המושג תורתו אומנתו כמו רשב"י, אבל גם אם היה – היה חייב לקרוא שמו"ת.
סיפר לי נכד של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל דבר נפלא: הייתה תקופה שמרן הגרי"ש זצוק"ל סבל בעיניו ובקושי יכול היה לקרוא, גם את השיעורים לא מסר, את שמו"ת היה קורא ממש במאמצים על אנושיים. את התרגום הוא לא הצליח לקרא, היו נעמדים על ידו וקוראים לפניו את התרגום והיה חוזר אחרי מי שקרא מילה במילה.
מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל
מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, כל השנים הקפיד מאוד לקרא שמו"ת. לעת זקנותו שראייתו הלכה ונחלשה, הדפיסו לו את החומש על דף צהוב – זהו דף יותר קל לקריאה – באותיות גדולות וכך היה קורא שמו"ת.
לעת זקנותו ממש, לקראת השנתיים האחרונות לחייו, כמה שניסה לקרא שמו"ת מהדפים, לא הצליח לקרא בשום אופן.
זכיתי ובמשך שנתיים עד נשמתו האחרונה ממש – כפי שיסופר בהמשך המאמר, פנה אלי רבינו זצוק"ל ואמר לי: יש שאלה גדולה במשנה ברורה אם מועיל בשמו"ת שומע כעונה, אבל אני הרי אנוס ולא יכול לקרא בשום אופן, עשיתי את כל ההשתדלויות שרק שייך, לפחות תקרא לי אתה ומאוד אכיר לך טובה, יישר כח גדול שאתה עושה איתי את החסד הזה.
וכך, במשך שנתיים, קראתי לרבינו זצוק"ל כל שבוע את השמו"ת ושמע מילה במילה. גם בפעמים שהיה חלש מאוד והיה מקשיב בעיניים עצומות, הסתפקתי אם שומע אותי כלל, פתאום סימן לי בידו לעצור ותיקן אותי אם קראתי מילה בדיוק שאינו נכון.
ביום שנפטר רבינו, כ"ד כסלו תשע"ח, באתי אליו בבוקר לבית החולים, ישבתי ליד מיטתו ושאלתי: אני יכול לקרא לראש הישיבה שניים מקרא ואחד תרגום? אמר לי רבינו: "כן, תקרא. רק תגיד קודם ברכת התורה".
בירכתי ברכת התורה והתחלתי לקרא שניים מקרא ואחד תרגום בפרשת מקץ. בין שלישי לרביעי השתעל לפתע רבינו פעם אחת, ופתאום כל המדדים סימנו אפס וידום ליבו, הלב הגדול של כלל ישראל, באמצע המקרא.
מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
יבלחט"א רבינו שליט"א, עד היום הזה, כל יום שישי אחר הצהרים לאחר תפילת מנחה, בשארית כוחותיו תופס את החומש ולא מוותר ועד הדלקת נרות מסיים לימוד כל שניים מקרא ואחד תרגום ואת כל הרש"י עם ההפטרה.
מרנין את הלב לראות את מאורי הדור ורבינו שר התורה שליט"א, כיצד הם כל כך מתאמצים ולא מוותרים על לימוד שניים מקרא ואחד תרגום. מי לנו יותר מגדולי הדור שהם חסים ביותר על זמנם, מתאמצים ולא מוותרים ומבחינה מסוימת אף מוסרים נפשם לקיום המצוה הזו.
סיפר לי רבינו שליט"א, שכבר מעת שהיה ילד קטן, אביו (מרן הסטייפלער זיע"א), הרגילו לקרא שמו"ת עם טעמים.
עוד דבר מעניין אמר לי מרן שליט"א: "אבא היה נוהג בכל פעם לפני שמתחיל שמו"ת לומר את הפסוק 'ואתם הדבקים' וככה גם אנחנו נוהגים".
