היום אני לא פותחת יומן. למה? כי כך החלטתם! שוב ושוב קיבלתי מכם פניות. "טוב, זה מדהים. עכשיו תסבירי".
אז אני קשובה לבקשתכם, מניחה ליומנים, וחושבת איך אתמצת את הקסם…
נוירופידבק דינאמי. ידידי הנאמן מזה מספר שנים, או בשם שאני אוהבת לכנות "מפליא לעשות".
הכל עובד פה כל כך פשוט. ומאוד מאוד חכם. כשמגיעים לכאן, כל מה שצריכים לעשות זה להתרווח בנוחות על הכורסא ולהתחבר לאלקטרודות. לא מציקות, לא מורגשות (בהתחייבות! יעידו כל המתאמנים התחושתיים… וכן, שמים גם ג'ל – ודואגים שתצאו בסיום בלי שום סימן…).
האלקטרודות קוראות את גלי המח והנתונים מועברים למקודד. הנוירופידבק הדינאמי בונה בתחילת כל אימון מעין "ממוצע אישי" לכל מתאמן שהוא המקצב האישי שלו. ופה מתחיל העניין. בכל פעם שמערכת העצבים שלכם תחרוג ממסגרת הממוצע שלה, אנחנו נאותת לה, שמשהו לא תקין אצלה. איך? באיזה שפה מתקשרים איתה? – בשפת ההתניה!
בזמן שאתם מחוברים לאלקטרודות והמקודד מקבל נתונים על המתחולל במח אצלכם, אתם תשמעו בנחת מוזיקה. המח מבין שעכשיו שומעים מוזיקה. כל זמן שגלי המח מתקשרים היטב המוזיקה תזרום, אבל אם המקצב ישתבש, המקודד יעביר הוראה לעצור את המוזיקה. כלומר "קצר" = עצירה.
כל זה קורה במהירות שיא. ללא מגע יד אדם. ובגלל מהירות התגובה – המח מבין שיש קשר בין השיבוש לעצירת המוזיקה. כעת ההתניה בפעולה! אם אני לא רוצה שהמוזיקה תעצור, אני חייב לשלוט בתיפקוד…
הנוירופידבק הדינאמי הוא מכשיר אימון, לא מכשיר רפואי. אנחנו רק יוצרים התניה ע"י עצירה של המוזיקה, ולא מתערבים מעשית, חלילה, בתפקודי המח.
בהתחלה המח מתאמן רק בזמן האימון, כשמפעם לפעם הוא מרחיב את הטווח, עד שמיומנות השליטה הופכת לחלק ממנו.
עכשיו אתם רוצים להבין מה הקשר? איך ילד שגלי המח שלו מתקשרים באופן תיקני מפסיק לקפץ בכיתה? ולמה אישה שכבר שנים אינה מתפקדת בבית, חוזרת ללטף מרצפות וילדים?
אז ככה, הכל מתחיל במח. ובלי להכנס להסברים מקצועיים וטכניים נסביר רק שכאשר מערכת העצבים שלנו מקבלת 'ריסטארט' כזה, היא מתאפסת מחדש, מאזנת חומרים, מתקשרת עם נוירונים שכבר יצאו מכלל פעולה.
וכך יוצא שאחרי אימון, ילד שנזקק לריטלין ודומיו, או כאלה שנזקקו לעזרים כימיים כאלה ואחרים, יוכלו להוריד מהמינון החיצוני (באישור וליווי רופא בלבד!!!) כאשר המערכת שלהם תתחיל לייצר מחדש, באופן טבעי, את החסר.
מקוה שההסבר שלי עונה לבקשות (בלי מונחים מקצועיים מדי ועדיף במקוצר…).
סיימתי. כמעט. לא פותחת יומן, כי זה משהו ממש טרי מהשבוע. שבוע אחרון של השנה. טלפון מאמא של בחור שמתאמן באגף הגברי: "אני מקנאה בזכויות שלכם לשנה החדשה". "באיזה מהן?"… – התעניינתי. "בכל זכויות לימוד התורה של כל אותם אלה שהשנה זכו להתחבר ללימוד שלהם, להצליח ללמוד בחברותות, להרגיש טעם ומתיקות בלימוד!" מפליא לעשות…
לתגובות ושאלות ניתן לפנות במייל: beroshpatuachj@gmail.com
