במשך כמה שנים היה רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין זצוק"ל נוסע לנפוש בבית נכדתו בעזרת תורה בירושלים, אך מאז שהחל למסור שיעור יומי אף בימי בין הזמנים בפני תלמידים מקשיבים, על המשך המסכת הנלמדת בישיבה, נשאר בביתו וסדריו בימי בין הזמנים היו כמו באמצע הזמן ללא שינוי.
סיפר רבינו שלאחר חתונתו כל בין הזמנים הוא היה נוסע לפרדס חנה, בין הזמנים שלם, הוא אמר אשתי נהנית שם ולכן הייתי נוסע לשם כל הבין הזמנים.
באחת מתקופות בין הזמנים הגיע רבנו מרן ראש הישיבה זצוק"ל, לנפוש קמעה בטלז סטון. בני הבית ניסו להפנות את תשומת לבו אל המקום בו הוא שוהה, זוהי וילה מפוארת מאד בעלת שלש קומות, חדרי פאר בה לרוב ומרפסות נרחבות הפונות אל נוף מרהיב עין.
אולם נראה כי דברי ההתפעלות לא עשו רשם כלשהו.
מה מאד נדהמו בני הבית לגלות בתום החופשה, כי מכל חדרי הווילה המפוארת שהה רבם בשני חדרים בלבד – בחדר בו ישן ובחדר בו למד. שום חדר, או מרפסת מן הבית רחב הידיים לא ראו עיניו. לשוטט בדירה? וכי איזו תועלת רוחנית נתן להפיק מכך?…
בשנה אחרת, לאחר ששב ממנוחה בשכונת רחביה בירושלים, לא חש בטוב כמה ימים, ואמר בחיוך לאחד ממקורביו: "כנראה שיש כאלו שנסיעה להבראה דווקא הופכת אותם לחולים"…
בשנה אחרת כשהגיע מרן זצוק"ל לוילה מסוימת שהועמדה לרשותו לימי בין הזמנים, אמר בהחלטיות: "כאן איני שוהה!" והלך לבית נכדו רבי אהרון וייס, המתגורר ברחוב עזרת תורה בירושלים, שם שהה במשך זמן הנופש.
כשנתקרב לגיל תשעים, אמר מרן זצוק"ל בבין הזמנים שכתוב בן תשעים לשוח, ופירש, כלומר, להשקיע בתפילה ובמוסר ואמר שכך חושב לעשות, וכמו שראינו שבאמת עד אז היה מדבר הרבה על דרך הלימוד [להספיק, בלי לחץ, לפי טבעו, למיגמר והדר ליסבר] אבל אח"כ דיבר בעיקר על יראת שמים ובשנים האחרונות הרבה על לימוד המוסר.
אחד הנכדים מספר: אמרתי לו בבין הזמנים תשפ"ב אחרי פסח שיש לי טיול שאני רוצה ללכת לשם כדי להשתחרר, אך זה בספירת העומר. ובבין הזמנים כידוע הקפיד על זה מאד. אמר לי, אני רואה שאתה אומר שיעזור לך ללמוד. אמרתי לו נכון. אמר, אם כן "יש לך חיוב לנסוע לטיול, מצווה, יש לך מצווה לנסוע לטיול זה הרי עוזר לך ללמוד וזה כמו ששאתה לומד".
נשאל רבינו, כמה שעות צריך ללמוד בבין הזמנים? והשיב: "לפי הכוחות, ללמוד בצורה מעניינת".
