מרן הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצוק"ל היה נוסע בימי בין הזמנים לעיר הקודש ירושלים או לעיר נתניה.
בירושלים היה שוהה בבית ביתו וחתנו – משפחת ויסקי, ובעיר נתניה היה שוהה בדירה הסמוכה לים, בעזרתו של נאמן ביתו הרב יצחק זמל, והיה משתדל לרדת לים, לקיים את מצוות מרנא החזון איש זיע"א שאמר לו שזה חשוב לבריאות לרדת לים.
באופן כללי מרן זצוק"ל היה מנצל את ימי ההבראה להרבות במשך שעות רבות בלימוד ובכתיבת חידושי תורה באין מפריע. כאשר במהלך כל השנה מחמת טרדת עול הרבנות וכן קבלות הקהל לצרכי עמך בית ישראל לא תמיד היה מספיק להעלות את חידושיו על גבי הכתב.
וכך בזמן שהותו במקומות הללו היה מנצל את זמנו באין מפריע לדברים הנ"ל.
סדר לימוד מיוחד היה מליל ט"ו באב שהלילות מתחילים להתארך. ולכן תמיד סיפר שבילדותו היה אביו הגאון הגדול רבי צבי יהודה אדלשטיין זצוק"ל מקיים איתם (עם בניו מרן הגר"י זצוק"ל ורשכבה"ג מרן הגרי"ג זצוק"ל) סדר לימוד מיוחד מלילה זה כדי לנצל את הלילות הארוכים ללימוד. וכך במשך שנים רבות היה מקיים את מנהג זה עם בניו ונכדיו, מליל ט"ו באב.
הירידה לים הייתה לצורך בריאות. מספר נכדו הרה"ג ר' דב ויסקי שליט"א, "תמיד כשהיינו במים היה שואל אותי האם כבר עבר 10 דקות שזהו 'שיעור חזון איש לשהייה בים לצורך הבריאות'. ולאחר השהייה במים היה הולך על שפת החוף, גם זה כעצת החזון איש, לנשום את אויר הים. ובזמן ההליכה על שפת החוף הייתי חוזר איתו בעל פה על דפי הגמרא שלמדנו בבית וכן היה משנן ובוחן אותנו הנכדים פרקי משניות ודפי גמרא בעל פה".
היה בולט מאד בימי המנוחה של בין הזמנים שהיה בורח מן הכבוד. היה יושב בפינה צדדית בבית הכנסת והיה מעדיף להתפלל בבתי כנסת שלא יכירוהו.
כמו כן היה מנצל את ימים אלו להיפגש עם גדולי ישראל ואנשים מבוגרים מדורות העבר כדי לשמוע על סיפורי חייהם מן העבר – ניצולי שואה או אנשי מיר בשנחאי וכדו'.
