פוסעים בימי בית שני

"אבנים עם לב אדם": מה תפקידו של ארכיאולוג שומר מצוות ב'מנהרות הכותל'? מהי החשיפה המרגשת ביותר בה נתקל באתר הייחודי? * ערב תשעה באב, יום חורבן בית מקדשנו, סיור מצולם עם הארכיאולוג של 'מנהרות הכותל' ד"ר אבי סולומון * מיוחד

לא קל לעבוד ב'מנהרות הכותל'. "זה סיפור מורכב טכנית ובפרט באזור כמו הכותל", מספר ד"ר אבי סולומון, ארכיאולוג המנהרות, במהלך השיחה הייחודית עמו ערב תשעה באב.

"אנו עמלים לחפור ולהוציא ממצאים מן העבר שלנו הכוללים חרסים, מטבעות, כלי זכוכית ומתכת כאשר בתוך העפר עצמו אתה מוצא זרעים, גרעיני צמחים, עצמות בעלי חיים. מכל הפרטים הללו, שכל אחד מהם מהווה סיפור בפני עצמו, אתה צריך לפענח לאיזו תקופה שייך כל ממצא וכיצד התפתח האזור באותה העת". 

ארכיאולוגיה – המקצוע הקריר ביותר, לכאורה. רק לכאורה. כי ד"ר סולומון, שומר על קלה כבחמורה. ואיך באמת מגיע יהודי מזוקן וחובש כיפה לעולמות הארכיאולוגיה המרתקים של העם היהודי?

"סייעתא דשמיא גדולה. שימשתי עוזר מחקר לפרופ' דן בהט – הארכיאולוג הראשי של מנהרות הכותל דאז. בהמשך, נכנסתי לעבודה רשמית במקום".

צילומים: הקרן למורשת הכותל המערבי

מתחבר לעבר

איך התחושה לעסוק במקצוע קדוש שכזה? כאדם שומר מצוות, אתה לא מתעסק רק באבנים עתיקות. זה מדבר אליך ללב.

"התחושה היא, שאתה מתחבר לעבר שלך, למקום הקדוש שאבותיך דרכו עליו. אתה זוכה לגעת במקום בו אבות אבותינו – הכהנים במקדש, התנאים רבן יוחנן בן זכאי והלל – הלכו בו.

"כשאתה מוצא כלי אבן, אתה מבין את משמעות הדבר. שכן, לפי ההלכה כלי אבן אינם מקבלים טומאה, ולכן באזור הזה, אזור בית המקדש, הקפידו אנשים להיזהר להשתמש רק בדברים שאינם מקבלים טומאה, שלא חלילה ייכנסו למקדש בטומאה.

"והנה אנחנו עשינו מסלול של אלפיים שנה ושוב חוזרים שוב לארצנו. זה לא דבר פשוט. אתה פוגש בממצאים מרגשים וזוכה לגעת בעבר בצורה בלתי אמצעית. אתה נוגע בכלי אבן מהתקופה ההיא של הבית השני, רואה ממש בעיניים – ולא רק בגמרא ובמשניות – איך הכל היה נראה הלכה למעשה בשעתו, וזה מה שמחבר אותנו לארץ ולמקום המקדש".

הרחוב של הלל הזקן

כעת, מדריך אותנו ד"ר סולומון בנפתולי המנהרות ומספר על הממצאים שנחשפו ומוצגים לפנינו:"ראשית, נספר קמעא על המקווה שלפנינו. המקוואות הללו נועדו לאלפי העולים לרגל למען ייטהרו טרם ייכנסו למקדש. אחרי הוצאת כל העפר, אפשר לעמוד ליד המקווה עם מסכת מקוואות, ולראות ממש בעין את כל ההקפדות ההלכתיות שליוו את הבניה על־פי הכללים הכי מחמירים והכי נוקשים. "המים הגיעו ישירות דרך אמת המים התחתונה מעין עיטם שליד בית לחם, כפי שנראה מהתעלה שנמצאת מאחוריו. המשמעות ההלכתית של זה היא שהמקוואות הללו נחשבים כמי מעיין – בדרגה הגבוהה ביותר של טבילה ועונים על תנאי הטהרה לטבילת זבים ומצורעים ב'מים חיים', ולכן אין גם צורך באוצרות ובהשקה המצויים במקוואות רגילים המוכרים לנו היום".מבעד לזכוכית המותקנת ברצפת הגשר, מתגלות לעיני המבקרים מדרגות בנות אלפיים שנה – אלו הן מדרגותיו של מקווה גדול, שבו השתמשו אבות אבותינו בימי הבית השני.  

מתחת לרגלי המבקרים נמצאות אבני ריצוף עתיקות, גדולות ויפות, ובתוך אחד הקירות משולבים שני עמודים מפוארים מתקופת הבית השני. איזה דוכן עמד בקטע רחוב זה, לפני 2000 שנה? האם היה זה מוכר יונים וסולת לקורבנות? או אולי חלפן שממנו ניתן היה לרכוש מטבע לצורך מתן מחצית השקל? זהו רחוב מתקופת הבית השני, כפי שנראה בתמונה, במלוא טוהרו הקדמוני.

רחוב שוקק חיים

לפי 'הקרן למורשת הכותל', לאורך הכותל המערבי עבר רחוב ארוך שהתחיל למעשה מ'העיר התחתונה' (אזור עיר דוד של היום) והגיע כמעט עד הקצה הצפוני של הכותל.

הרחוב – על חנויותיו, עמודיו וריצופו המפואר – היה שוקק חיים ומלא אנשים: תושבי ירושלים ועולי רגל, גברים ונשים, פשוטי העם ותלמידי חכמים. בניית הרחוב מעולם לא הושלמה לגמרי, כפי שמעידות שתי האבנים הגדולות המונחות על הרחוב, וממתינות עדיין לבנאים שיחזרו ויסיימו את מלאכתם.

לצד זה, אנו פוגשים אבן קלל מעניינת מתקופה זו של הבית השני. זהו בעצם כלי דמוי גביע שעוצב על מחרטה גדולה מגוש אבן אחד שלם. קוטרו של הקלל המצוי הוא כשלשים ס"מ, וגובהו עשוי להגיע עד מטר אחד. בשל צורתו וממדיו הגדולים, יש להניח שהקלל שימש לצורכי אגירת מזון או נוזלים. משמעות הדבר, שהללו קיבלו משמעות מיוחדת בימי המקדש, אז נדרשו לטהרה מיוחדת, וכלי אבן, כידוע מדברי חז"ל, אינם מקבלים טומאה. כלי אבן שימשו, בין היתר, לצורך אפר שריפת הפרה וכן כיוצא בזה.

"התמונה של הסלע הגדול היא של עמוד אחוז בקיר שפורק ממבנה גדול ממדים, ככל הנראה מהר הבית. שבר העמוד הזה מתוארך לימי הבית השני".

"כפי שנראה בתמונה", ממשיך ד"ר סולומון, "לפנינו רגל של שולחן מאבן שנמצא מתחת לבית כנסת 'אוהל יצחק' הסמוך לכותל, בתוך מפולת מזמן חורבן הבית השני. רגל זו המתוארכת לשלהי ימי הבית השני, מעידה על האוכלוסייה שגרה במקום, ככל הנראה מדובר בכהנים שהשתמשו בכלי אבן שאינם מקבלים טומאה".

המטבע של אלכסנדר ינאי

למעשה, 'מנהרות הכותל' – הם סיפור היסטורי ארוך ורב-ממדים.  

הסיפור של החפירות הללו מתחיל לא מהיום. בשנת תשכ"ח (1968) לאחר איחודה של ירושלים, החל משרד הדתות בחשיפתו של הכותל המערבי לכל אורכו. אומנם, כבר חוקריה המובהקים של ירושלים במאה ה-י"ט עמדו על מידותיו של הכותל ועל הדרך שבה נבנה, אולם המידע שבידיהם היה חסר ולא מושלם למדי. בשנת תשמ"ה, כאשר נסתיימה חשיפתו של הכותל המערבי לכל אורכו, נוסף מידע חשוב המבהיר את תהליכי בניית הכותל המערבי כולו. צ'רלס וורן, החוקר הבריטי, הוא זה שלמעשה החל במלאכה כבר בשנת 1867.

בשנת תשמ"ה, כאשר נסתיימה חשיפתו של הכותל המערבי לכל אורכו נוסף מידע חשוב המבהיר את תהליכי בניית הכותל המערבי כולו.

בכניסה למנהרות הכותל נמצאת מתחת לקמרון העתיק שבקצה רחוב הגיא. מעל קמרון זה מתחיל 'הגשר הגדול'. בעבר הרחוק, השתמשו תושבי ירושלים בגשר רחב-הממדים הזה כדי לעלות להר הבית. אורכו של הגשר הגיע למאה מטרים, ועברה עליו גם תעלת מים. מימיה מילאו את הבורות הרבים הפרוסים מתחת לרצפת הר הבית. קמרונות נוספים מתחת לגשר נראה במהלך הסיור בתוך מנהרות הכותל עצמן. ככל הנראה, על הגשר הגבוה והרחב, פסעו כוהני ירושלים, בדרכם לבית מקדש. בגדיהם הלבנים נשקו לשיפוע המתון, ומעליהם התנשא אחד השערים המפוארים והמונומנטליים של הר הבית.

אבל זו לא ההפתעה היחידה שמתגלית למבקר באזור מנהרות הכותל. כאן, בתוך האולם הגדול ביותר באתר, פוגשים המבקרים לראשונה בחלק הנסתר של הכותל המערבי, הטמון עמוק מתחת לרובע המוסלמי. אבני הכותל מופיעות במלא הדרן: מסותתות בדיוק רב, גדולות ומרשימות. ביניהן בולטת אבן ענקית, שמשקלה מוערך ל-570 טון! נוכחותה מבטאת פאר וחורבן גם יחד. חלקה העליון שבור, בשל זעמם של הרומאים, שביקשו לא להשאיר ולו אבן אחת ממתחם הר הבית. בסופו של דבר, הם כנראה התייאשו לנוכח גודל המלאכה והניחו להם לשרידי הכותל הנותרים.

מול קודש הקדשים

אם נתקרב יותר, נתקרב גם לחלק הקדוש ביותר – קודש הקדשים המוכר לנו מיום הכיפורים. במהלך החפירות לגילוי מנהרות הכותל באמצעות מדידות שונות מתגלה שהגיעו לחלק בכותל שהינו הקרוב ביותר למיקום קודש הקדשים בזמן שבית המקדש היה קיים. אל קודש הקדשים היה נכנס הכהן הגדול רק יום אחד בשנה, ביום הכיפורים ומתפלל על כל עם ישראל – שירדו גשמים, שתהיה פרנסה, שהעצים יתנו את תנובתם וכו'.

סמוך לכותל "מול קודש הקדשים" התגלתה קשת שהינה חלק משער, האם זהו 'שער הכוהנים'? מאז החורבן שמר עם ישראל אמונים למקום הזה. בתקופה המוסלמית הקימו היהודים בית כנסת בתוך המעבר התת-קרקעי שנמצא מאחורי השער וזכה לכינוי בית כנסת 'המערה'. הצלבנים הרסו את בית הכנסת וכיום, 1000 שנים לאחר הריסתו עם ישראל חזר להתפלל במקום בבית כנסת הרב גץ ובסיור במנהרות הכותל – הזדמנות לעצור, להניח פתק או להתפלל 'מול קודש הקודשים' במרחק דקת הליכה מאבן השתייה.

ומהיכן הביאו את האבנים ששימשו לבניית הכותל? בתוך הסלע הטבעי נראים בבירור חתכים עמוקים, שצורתם וממדיהם תואמים את צורתן וממדיהן של אבני הכותל הממוצעות. מסתבר אפוא שמכאן נחצבו לפחות חלק מן האבנים של חומות הר הבית. בניית רחבת הר הבית ארכה שנים רבות והושקעו בה מאמצים אדירים עד מאוד. לאחר חציבת האבנים, צריך היה להביאן למקומן באמצעות בהמות משא, בולי עץ, עגורנים וגלגלות. שם שקדו אומנים על סיתותן, עד לקבלת מראן האחיד והמהודר.

תשעה באב כל השנה

לקראת סיום הסיור ב'מנהרות הכותל', שחלק ממיצגיו נראים לפנינו, נראית תעלת מים עתיקה מרהיבה. התעלה הגבוהה נחצבה בידי אדם בתוך הסלע הטבעי. המים הרבים שזרמו בתוכה הגיעו הישר להר הבית, שם הם שימשו למילוי הכיור והמקוואות, לניקוי המקדש, ולהשקאת המוני עולי הרגל.

בריכת המים הנאה הזו הייתה גדולה פי שלוש מגודלה הנראה לעין היום. למרות ממדיה, היא נודעה בימי הבית השני כבריכה הקטנה ביותר בירושלים, ולכן היא זכתה לכינוי "סטרותיון" – 'אפרוח קטן' ביוונית. הבריכה שימשה כמאגר מים וכמחסום בפני אויבים. מעליה השקיפה מצודה איתנה, שתפקידה היה להגן על הר הבית. כאן, התחוללו הקרבות הקשים שקדמו לחורבן המקדש.

שנים אחרי החורבן, ביקש הקיסר אדריאנוס להפוך את ירושלים לעיר רומית אלילית. את הקשתות שמהוות את תקרת הבריכה הוא בנה כבסיס לכיכר גדולה, עליה הוא הקים קשת ניצחון – על מנת לחגוג את ניצחונם של הרומאים על היהודים.

בשנים תש"ס-תשס"ג (2003-2000) נערכו חפירות ארכיאולוגיות בסמוך למתחם מנהרות הכותל, על מנת להקים במקום את מרכז 'שרשרת הדורות', שבו עוברים המבקרים מסע חוויתי הסוקר את שרשרת הדורות של העם היהודי. באחד החדרים שהתגלו, המכונה כיום "חדר הכיסופים", התגלו שרידים מתקופות רבות, מימי הבית הראשון ועד העת החדשה. בין השרידים הרבים התגלה גם ממצא מעניין – מטבע של השליט החשמונאי אלכסנדר ינאי.

לסיום, אי אפשר שלא לנגוע ביום תשעה באב, יום האבל היהודי על חורבן בית מקדשנו מזוויתו של הארכיאולוג הדתי של 'מנהרות הכותל': "ברור שאצלי תשעה באב מצטייר בצורה הרבה יותר חיה ומאסיבית. שהרי מבחינתי תשעה באב – זה כל השנה. לצערנו, במהלך כל ימות השנה אנו נתקלים בשרידי ההרס מהמתחם המפואר והקדוש של בית קדשנו ותפארתנו שהיה לעיי חרבות. אבל עם זאת, מבחינתי אסור לשכוח את המסר המהותי בסיפור הזה: כל העפר והחורבן שאנחנו פוגשים בו, מגיע כתוצאה משנאת חינם, כדברי חכמינו, ועל כן אחרי אלפיים שנות גלות עבודתנו היא לתקן את הגורם לחורבן ולהרבות אהבת ישראל, אהבת חינם".

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'סגולות' לפרנסה

  בפרשתנו אנו לומדים על ירידת המן. דור המדבר לא היו צריכים להשתתף בהרצאות בנושאי אמונה וביטחון בכל הנוגע לפרנסה. היה ברור ומוחשי כל כך

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

אמנות ההתבוננות

יציאת מצרים היתה תלויה במשה רבנו. מרגע שנולד הוכן להנהיג את העם. ברגע היוולדו, כבר אז התמלא הבית אורה, ועל כן נאמר, "ותראהו כי טוב",

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן