כבר חלפה שנה תמימה מאז הסתלקותו לשמי-רום של הגאון הצדיק רבי נח חפץ זצ"ל – רבו ומאורו של ביהמ"ד העתיק קאסוב בעיר העתיקה וממחיי היישוב היהודי בגליל העליון, מטובי בניה של ישיבת פוניבז' ומחבר הספר 'מצא חן' ועוד, אבל מכריו כי רבו ממאנים להינחם.
השבוע שוחחתי עם ידידי ר' אברהם לסר – הגבאי המיתולוגי של הקלויז הציורי של ביהמ"ד קאסוב בעיר העתיקה – שהראה לי דברים שכתב, ודומה כי כתיבה פיוטית-משהו אני שומע כאן. אני מצטט (כי כל שינוי – רק יפגום): "המילים שבכתב לא יצליחו לשרטט דמות כה ייחודית; יש צורך להשמיע קול. דמות ייחודית. לא רק קולו העמוק הלבבי והכובש חיבר אנשים; אלא בעיקר ההבעה: הוא היה מאוד ידידותי ואוהב. הוא תמיד קיבל את פניך בלחיצת היד שלעיתים קרובות הפכה לחיבוק מתמשך. אבל לא רק ההתלהבות העצומה אפיינה אותו; בעיקר ההתעניינות הכנה בך, כמו היית חבר וותיק ואהוב שלו. להיתקל ברב נח – היהודי האנרגטי – זו הייתה ממש חוויה. לא רק פגישה. נוכחותו יצרו רושם בל יימחה על הנשמה".
***
סיפורו של ר' נח לא יכול להיות מסופר מבלעדי סיפורו של ביהמ"ד העתיק קאסוב. כי חד המה.
היה זה לפני למעלה משלושה עשורים. לאחר שביהמ"ד העתיק קאסוב שבטבורה של העיר העתיקה היה נטוש ושימש אמן מזדמן, הוא השיב עטרתו ליושנה והחלו לפעום בו חיי תורה ותפילה. או-אז הגיע הגאון רבי נח חפץ זצ"ל, תושב 'כיכר המגינים', ונטל את עטרת היוזמה להחיות עם רב. הוא מסר שיעורים והפעיל את בית המדרש הלכה למעשה.
"הרב חפץ", מספר הגבאי הרב לסר, "היה הרוח החיה של ביהמ"ד. הוא הנהיג לשיר את 'בואי בשלום' בניגון קוסובאי עתיק שיהודי מבית קאסוב מניו יורק שר אותו, ניגון סוחף ביותר שהלהיט את כולם. במשך חצי שעה (!) הניגון היה מושר שוב ושוב בביהמ"ד שבעיר השבת. 'קבלת השבת' אצלנו הייתה לאגדה של ממש. המדרגות המובילות לבתי המדרשות הסמוכים התמלאו באורחים שהצטרפו לשירה והמקום היה צר מהכילם. לאחר התפילה הוא היה אף שר עם כולם שירי שבת והאווירה הייתה מיוחדת במינה. עד היום אנשים מגיעים ושואלים על הרב חפץ ומעלים זיכרונות ערגה מהימים ההם. חסרונו מורגש".
***
אורחותיו של רבי נח – שמצא חן בעיני כל רואיו – מבטאים הרבה מרוחה ואופייה של צפת – עיר הפשטות. העיר שבה כל יהודי מאחל 'שבת שלום' (או 'גוט שאבעס') בסבר פנים יפות לעובר אורח שנקרה בדרכו, גם אם אינו מכירו ואיננו מבני החוג שלו. ככה, בפשטות. אהבת ישראל כנה.
