לומדי שיעור הדף-היומי "חברת 11:30" המתקיים מידי בוקר באחד מבתי המדרשות המרכזיים בעיר העתיקה בצפת שלנו, תרו – כדרכם בקודש – אחרי מקום ייחודי לחוג את מעמד ה'סיום' למסכת תענית במסגרת הדף היומי.
בציון אביי ורבא שבמרומי עירנו הם כבר היו; כך גם בציון בניהו בן יהוידע הסמוך לביריה – מרחק הליכה מכאן, עכשיו הם חיפשו מקום אחר, אבל גם עם מחסה, כזה שיאפשר לערוך את המעמד גם בחסות צינה גלילית כבדה (אין ספק – כמובן – שבראש ובראשונה יש ערך מוסף ל'סיומים' שנערכים בקברי תנאים ואמוראים וכדומה).
והם מצאו. מדובר בציון התנא חוני המעגל שבשיפולי חצור השכנה. נקראתי וזכיתי להתלוות אליהם.
***
המקום לא נבחר באופן מקרי, אלא מקורי.
אין זה סוד, כי במסכת תענית מוזכרים מספר סיפורים מפורסמים אודות כוחו של תפילת התנא חוני המעגל להבאת גשמים וכדומה (כך – למשל – בדף כג, א: "תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים. התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב, א) על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו'. אמר לפניו: רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין…").
ולכך לומדי השיעור ראו לנכון לקיים את הסיום דווקא בציון הקדוש. הגענו לשם, לגבעה השקטה, הממוקמת מעל חצור, מספר דקות נסיעה מכביש 90. פגשנו בחברי קהילת 'לעבדך באמת' בחריש כמו גם קהילה חסידית נוספת מטבריה, שגם בחרו לעשות את ה'סיום' כאן.
את ה'עוגה' בוודאי שאין למצוא כאן (למרות שהיה מי שניסה לצייר זאת באתר), אבל לפי הנודע, מדובר במקום המוסמך והאותנטי. הציון הוא למעשה מערה, ובפנים, בעומק המערה, מערה עתיקה נוספת, עם נרות נשמה מרצדים (למי שמתעניין, יש כאן גם שלל שולחנות ישיבה נוחים מחוץ לציון).
***
היו אלו רגעים מרגשים ויוצאי דופן.
במהלך סעודת ה'סיום', שנערכה בליל שלישי האחרון, ליבנו הלומדים זמן ארוך סוגיות שנלמדו במהלך המסכת, אך בעיקר נשאו ונתנו שעה ארוכה בעובדות הפלאיות המסופרות במסכת אודות התנא שבציונו הם נמצאים ואת פשר העניין שנאמר בגמרא שישן שבעים שנה, עלפי המובא בספרים הקדושים. "אנחנו מרגישים את משק כנפי ההיסטוריה", אמר לי אחד הלומדים בהתלהבות לאחר מכן. זו הייתה שעה של קורת רוח.
שרנו יחד בחדווה לכבודה של תורה ולומדיה באהבה, כאשר השירה הסוחפת של השיר "ואמר ביום ההוא" – שמילותיו מסיימות את המסכת – חותמת את הערב המרגש והייחודי. ה'הדרן' נאמר בידי המג"ש הרה"ג רבי מרדכי סילבר שליט"א, בעל הסברה רהוטה וקולחת.
לאחר המעמד, ניגשו הלומדים לתפילה חרישית במערת התנא חוני המעגל. התפללנו שירדו גשמים, אבל גם גשמים של שמחה וישועה לעם קודש הזקוק לכל כך הרבה ישועה ורחמים. אווירת הוד קדומים שררה על הכל. ההיסטוריה העתיקה של חוני המעגל מקבלת חיים בזמן הזה.
ככה זה – מתברר – בארץ הגליל, אזור בו אתה מוקף באינספור קברי צדיקים.
