לפני הטור השבועי, וידוי אישי קצר: בצפת אני לא מוצא רק "פתרון למצוקת הדיור". בשביל זה אפשר לחפש עוד ערי פריפריה אחרות בעלי "התיישבות חרדית". צפת – עיר עם נשמה – דורשת יחס אחר. לגמרי. צפת שלנו, הלא ממגנטת בקסמה הייחודי.
אחת המשימות היותר מסקרנות מיד כאשר עליתי להתגורר בצפת – הייתה לענות סוף-סוף על החידה שתמיד ליוותה אותי: היכן ממוקמת 'ישיבת הרדב"ז' בצפת (כן, זו מהסיפור הידוע שגדלנו עליו כילדים).
ב'ישיבת חת"ם סופר רדב"ז' (כך שמה המקורי) – שנוסדה בשנת תרס"ב ובה למדו כמאה תלמידים ואולי יותר – נכרך סיפור שהפך לאבן-דרך בעולם היהודי.
ביום של צינה גלילית כמו שרק בירת הגליל העליון יודעת להמציא ותחת מעטה עב של שלג, טרח והגיע הגאון הרידב"ז לישיבתו. זה היה ביום היארצייט לאביו והוא הגיע לומר 'קדיש' לעילוי נשמתו.
כשתהו התלמידים מדוע טרח כך ביום קריר כל-כך, השיב בסיפור:
"כשהייתי ילד, היינו במצב של עוני מרודים. לאבא לא היה כסף להעמיד לי מלמד. אבל אז, בחורף אחד, גמלה בליבו החלטה: למכור את תנור ההסקה הביתי, ובזהובים שיאסוף תמורתו ישתכר המלמד! הקור המחריד באותו חורף הסב צער רב לאבא, אבל הוא מסר נפשו למען אגדל בתורה!"
***
כשהגעתי להתגורר בצפת עמדה במוחי משימה מאתגרת זו: למצוא את ישיבתו של הגאון הנודע שידע את כל התורה על-פה. למצוא את המקום שבו הרביץ תורה וגם מסר-נפש בעד אמירת 'קדיש' לזכר אביו שמסר-נפש בעדו.
עקבות ראשונות לגילוי מצאתי אז ב'מוזיאון המאירי' שבתחתית העיר העתיקה במסגרת כתבה על המקום שערכתי עבור המקומון של הציבור החרדי בצפת – 'ידיעון צפת'. שם, בקומה העליונה (שנראית בכלל בית צפתי הכי-אותנטי שיש, מומלץ למבקרים) ליד גמרתו וטליתו של הגאון רבי זיידה הלר זצ"ל, מצאתי תלוי שבר של לוח-אבן המעיד על תרומה של נגיד ל'ישיבת הרידב"ז'.
במקביל, מחבר סקרן שמעתי שבאזור רחוב ירושלים המבנה עדיין קיים. סף ההתרגשות העפיל מעלה.
ואז, כמו תמיד, פניתי לידידי הארכיאולוג הצפתי ר' יוסי סטפנסקי (גבאי בית הכנסת ב'סראיה'). הוא שלח לי תמונה עם כיתוב חרוט על אבן: "נדבת… ר' זאב ב"ר חי בלומבערג הי"ו", ואז התבררה התעלומה: חזית הישיבה עדיין קיים בדיוק כמו אז, בקיר פנימי בישיבת חב"ד ברחוב ירושלים, סמוך ונראה לתחנה המרכזית בעיר.
זהו בהחלט ממצא מרגש. אבל יש לו גם המשך. אלו לא רק סיפורי היסטוריה.
***
לפני שנים אחדות נקלע אחד המוסדות לקשיי תקציב מה שהקשה על תפעול המזגנים בשיא ימות החורף עם הצינה הגלילית, לרבות רוחות-הפרצים שנשבו אז.
לא הייתה ברירה וחלק מהתלמידים הביאו עימם מהבית 'מפזרי חום', אבל היו גם כמה שהביאו עימם תנורי נפט בוערים. היו כמה שפלטו בחיוך שאולי "אלו תנורים מתקופת הרידב"ז"…
כך או כך, המסירות העילאית של אותם לומדים ללמוד באותה מציאות כמעט בלתי נסבלת, מחזירה אותנו לימים ההם של הרידב"ז ואביו, ונותנת מימד חדש ומרגש למושג של "החזרת עטרה ליושנה".
***
נ.ב. עדכון קצר לכל הפונים מידי שבוע: לעת-עתה אין לי תיקייה במחשב הנושאת את השם: "מידע צפתי", לכן אני לא יכול לשלוח חומרים כאלו באופן מסודר. בכל פנייה ספציפית – אם סיוע בנושאי היסטוריה צפתית (עד כמה שידי מגעת) או בנושאי התמצאות באתרי העיר, תמונת-מצב עדכנית של צפת החרדית לרבות בכל הקשור למחירי דיור, דירות נופש וכדומה – אשמח לעמוד לעזר.
המשך חורף בריא מצפת הרחוקה.
