מרן הגרא"מ שך זצ"ל, סיפר מעשה מופלא בפני ציבור גדול ב'ירחי כלה' שמאוד התרגש מהמעשה המדובר.
קבוצת יהודים הובלה לתאי גזי השריפה בשואה הנוראה, וכאשר לפניהם מספר שעות לחיות, נזכרו שאותו היום הוא יום שמחת תורה. אמרו, הבה נרקוד לכבוד התורה והוסיפו בצער, חבל שאין לנו ספר תורה לרקוד עמו. אולם מיד אמרו, "נרקוד עם הקב"ה!"
וכך שרו ורקדו עד שהכניסום לשריפה ויצתה נשמתם בטהרה.
אמר מרן הרב שך לציבור, איני יודע מה אתם חושבים, אבל אני יודע מה אני חושב. את כל חיי הייתי נותן לזכות לרקוד עם הקב"ה באותה דבקות! האם אתם חושבים שהם מתו על קידוש ד'? הם חיו על קידוש ד'! אלו הם החיים המאושרים שאין דוגמתם עלי אדמות לזכות בריקוד עם קוב"ה בדבקות נפלאה.
ושמעתי מהרה"ג ר' מיכל שטיגל שליט"א, שמרן הרב שך הוסיף לו שהיה נותן את כל העוה"ב שלו בשביל תענוג של כזה ריקוד.
וראה מה כתב המשנה ברורה על השמחה הגדולה שביום זה וז"ל: כתב מהרי"ק בשם ר"ה גאון בשורש ט', יום זה רגילים אצלנו לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קילוסים לתורה וכו', ולכן יש להתאמץ בזה לרקד ולזמר לכבוד התורה כמו שכתוב גבי דוד המלך ע"ה מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ד', וכ"כ משם האר"י ז"ל והעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו על ידי שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה. וגם על הגר"א ז"ל כתבו שהיה מרקד לפני ספר התורה בכל כוחו.
עד כמה יש לנו לשמוח עם הקב"ה ועם תורתו תורת אמת שהנחיל לנו, בניו אהוביו.
