הוצאתי מהיומן כמה סיפורים שזכיתי לראות ולכתוב אצל רבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל.
אדר תשע"ב, רבינו לא הרגיש טוב. הבאתי לו לפנות בוקר כוס מים לשתות. רבינו אמר לי, רגע, מה עכשיו אעשה עם שהכל, זה לא 'לצמאו'.
הבאתי לו דבש, הוא בירך שהכל על הדבש, שתה והשאיר שליש כוס.
כשסיים לשתות אמר לי, עכשיו יש לי ספק לגבי ברכה אחרונה. אמנם רבינו לא שתה בשיעור זמן של שתיית רביעית, אבל יש שיטות שגם במשקין הזמן הוא בכדי אכילת פרס.
אמרתי לו, אני אשתה ואוציא את רבינו בברכת בורא נפשות.
אמר לי רבינו, אבל יכול להיות שכבר הסחתי דעתי, וביקש שאביא סוכר, הוא יברך שהכל ויסיים את שליש הכוס שנשאר, "ואז אני אברך בורא נפשות ויעלה על הכל".
לפתע אמר לי, "אבל אולי זה לא נקרא היסח הדעת ואברך לחינם ברכה שאינה צריכה".
ואז אמר לי רבינו בחיוך גדול: "אתה רואה, בכל הלכה אני מלא ספיקות כרימון"…
צילום: שוקי לרר
