הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע והרה"ק הרבי ר' משולם זושא מהניפאלי זי"ע * פרק ראשון לקראת יומא דהילולא רבא של הרה"ק הרר"ז מהניפאלי זי"ע החל בב' שבט
מראשי אבות החסידות, מגדולי מעתיקי השמועה ומנחילי תורתו ומשנתו של מרנא אור שבעת הימים רבינו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, נמנה רבינו הרה"ק הרבי ר' זושא מהניפאלי זי"ע.
פרקים רבים מתולדות ומשנת חייהם של האחים הקדושים הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע והרה"ק הרבי ר' זושא מהניפאלי זי"ע, נאספו בראש ספר הק' 'נועם אלימלך' המפואר שבעריכת 'פאר מקדושים'. לקראת יומא דהילולא רבא החל ביום ב' בשבט, הבאנו מקצה יערת הדבש מהליכות חייו הנאדרים בקודש של רבינו הרבי ר' זושא זי"ע בשנות גלותו, בימים בהם סיגף וזיכך את נפשו יחד עם אחיו הגדול הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע, ממחקר מקיף ויסודי שנערך בין כותלי המכון. במאמר שלפנינו תמצית קורות חייו מימים אלו, טרם נתקרבו לדרך החסידות וקודם הנהגתם.
עבודת ד' בסיגוף
טרם התגלות כבודם ופרסום שמם של רבותינו האחים הק' על פני הארץ, נהגו היו בפרישות יתירה ומענים את גופם הקדוש במיני עינויים ובסיגופים עצומים. עבודה כבירה זו היתה בזכות הרבי ר' זושא מהאניפאלי.
על דרך התעלותו של הרבי ר' זושא במעלות החסידות מסופר שהלך לדרוש אצל גדולי דורו את הדרך הראויה לעשות נחת רוח ליוצרו. אלו השיבו לו כי מצוות ביקור חולים חשובה עד מאוד ובקיומה עושים נחת רוח ליוצרו. מיד פנה הרבי ר' זושא לקיים בשמחה מצווה זו והלך לשמש את החולים. בלילות היה ניעור ואמר בבכי תיקון חצות. אך הרגיש בעצמו שעדיין לא הכניע את החומר. התיישב בדעתו שבכדי להתעלות ולזכך את גופו יקבל על עצמו ייסורים, ויצא ליער והתיישב בין הנמלים העוקצות. כך סבל יסורים ומכאובים משך זמן עד שנתעלה במעלות רמות וגבוהות מרוב גדלות שהכניע את הגוף. משיצא מהיער היתה מדרגתו כה שגיבה, עד שהבחין והכיר במהותם של אנשים, ידע והרגיש את דרגתם.
משם פנה והלך לאחיו, הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק, משהתייצב על מפתן בית מדרשו מצאהו עוסק עם תלמידיו בפלפול גדול בש"ס ופוסקים. אחיו לא הכירו, כי בגדיו היו משונים, קרועים ובלויים. לאחר תפילת מנחה, ניגש הרבי ר' זושא אל אחיו הרר"א, ואמר לו: 'וכי כך נאה לחשוב בכל תפילת המנחה איך ליישב דברי הרמב"ם והתוספות?' מששמע זאת אחיו הרר"א שאלו: 'מנין לך זאת?' השיב לו הרבי ר' זושא: 'בא ואראך'. פנו יצאו יחד אל עבר היער והתיישבו על יד הנמלים והם לא עקצו את הרבי ר' זושא. או אז דבקה נפשו של הרבי ר' אלימלך באחיו, וביקשו בכל עוז למען ילמדו דרך ד' איך משיגים עבודה כבירה נעלית ונוראה זו (מאמר מרדכי, מערכת הרה"ק רבי זושא מאניפולי אות ב).
מאז ואילך נפתחה מסכת שלמה של עינויים וסיגופים שנטלו על עצמם רבינו ואחיו, שברבות הימים הילכו שניהם יחדיו למסעות נדודים ביציאה לגלות על פני הארץ. משך שבע שנים סיגפו עצמם בגלגולי שלג, ושבע שנים אחרות זיככו את גופם בישיבה במאורות נמלים שייסרו את גופם ועקצו את בשרם (מאמר מרדכי מערכת הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק אות א').
דרכו של הרה"ק הרבי ר' אלימלך בסיגופים הייתה גדולה ועצומה. נכדו הרה"ק רבי משה מקוז'ניץ מביא בספרו: 'ובפרט מאדומ"ו איש האלוקים בוצינא קדישא מו"ה אלימלך זצ"ל שכמה וכמה סיגופים עשה לו האיש הקדוש הזה וכשהייתי אצלו כבר היה במדריגה העליונה ועדיין יסר והכה את עצמו בכל יום בעשבים העוקצים ושורפים שקורין בלשון אשכנז 'ברענסטלין' חוץ משאר סיגופים ותעניות ומקוואות שעשה הרה"ק הנ"ל, אשר מי יוכל להגיד ולספר וכו'…' (באר משה פר' מסעי ד"ה הסכת ושמע).
וכן באהל אלימלך אות קנ"ט מסופר: 'הר"ר מלך היה דרכו לישב בין הנמלים העוקצות ויושב בין האילנות הנקראים מוראווקיס עד שכחש גופו מסיגופי הייסורים ולא היה להם מה לעקוץ. אז צעק על נפשו, מלך מלך, הלא אין אתה ראוי שיאכלו הנמלים אותך מרוב עוונותיך'.
בשבוע הבא בע"ה נתאר את מסע הנדודים של האחים הקדושים.
