ראדומסק היתה עיירה קדושה אשר נטעה בעולם החסידות את אחת השושלות המעטירות והמפוארות. שושלת ראדומסק אשר עלתה כפורחת ניצה, כלהבת אש בוערת ומחממת לקרב קרובים ורחוקים בצל כנפי השכינה בדרך התורה, החסידות ויראת שמים.
שושלת ראדומסק יסודתה בהררי קודש, באילן רב הפארות של אדמור"י וצדיקי פולין, צדיקי בית ראדומסק, שנתייסדה ע"י ראש שושילתא דדהבא, הרה"ק רבי שלמה הכהן רבינוביץ זי"ע, הנודע בעולם החסידות בספרו 'תפארת שלמה', והמשיכה להעמיד לגיונות, דורות של חסידים מופלגים, תלמידי חכמים ידועי שם עד לשנות האימה והזעם, עת עלה על מוקדה על המזבח כעולה כליל, נינו, הרה"ק רבי שלמה חנוך הכהן זצ"ל בעל ה'שבחי כהן' הי"ד.
תולדות העיר ראדומסק העתיקה
ארבע שעות טיסה עברו ביעף. כלל לא שמענו את הכרוז כי עומדים כבר לנחות בשדה התעופה ורשא. בר-שיחנו, הידען המופלא רבי חיים פנחס, שזו לא הפעם הראשונה שישבנו במחיצתו, בכל פעם מחכימנו בידיעות מופלגות. גם הפעם הפתיע בנועם שיחו במסע והסיור המיוחד, כשמדי פעם מוציא ושולף מתיקו עוד מסמך ועוד תצלום והעתק מספר או פנקס זכרון עתיק. בזה אחר זה מתערם תיעוד מתאים וסימוכין לדבריו, בהם תמונות ייחודיות עתיקות מהימים ההם של העיר ראדומסק, אותה מרבה לחקור ולדרוש משך השנים.
פותח רבי חיים פנחס ואומר: "העיר ראדומסק היא אחד הישובים העתיקים ביותר בפולין. היא נקראת כך על שם הנהר 'רדומקא', הזורם בסביבותיה. ראדומסק היה מקום ישוב בימיה הראשונים של מדינת פולין".
"ראשית הישוב בראדומסק לוט בערפל. הארכיון של העיר העתיקה נשרף בשריפה הגדולה שפרצה בעיר בשנת שפ"ד. אחרי השריפה הנזכרת, השתדלו העירוניים הפולנים לאסור את ישיבת היהודים בעיר, המלך וולאדיסלאב אסר את הישיבה ליהודים בראדומסק. חוק זה נשאר בתקפו עד שנת תקכ"ב. היהודים לא גרו בראדומסק עצמה, אלא מחוץ לעיר. ראדומסק עצמה נקראה בשם 'טריפה מקום' – מקום אסור לישיבה. מצב כזה היה רווח בהרבה מערי פולין. במקומות שאסור היה ליהודים לישב, התיישבו מחוץ לעיר, באחוזות של אצילים ובכפרים והיו באים אל העיר רק לשם משא ומתן. במשך כל הזמן, לא פסק הישוב היהודי מהכפר 'בוגאי', שם נמצא גם בית כנסת. מספר היהודים היה אמנם מועט מאוד. אך לפי הספירה הרשמית משנת תקס"ח, נמצאו בראדומסק 1108 תושבים נוצרים ואף לא יהודי אחד! מחוץ, כמובן, לכפר 'בוגאי'.
"ראדומסק היתה במשך מאות שנים עיר קטנה שקטה ולפני הרישומים המופיעים בספר הזכרון ראדומסק הגיעה העיר בשנת תק"ס ל-1108 תושבים בלבד. אולם באותם שנים החלה העיירה להתפתח. לפני פרוץ מלחמת העולם השניה מנתה האוכלוסייה הכללית כ-25 אלף נפש מזה כ-10,000 יהודים".
'מורה צדק' הראשון של ראדומסק
המשיך רבי חיים פנחס בייניש שליט"א והציג לנו תגלית מעניינת: "כולם יודעים כי רבה הראשון של ראדומסק היה הרה"ק בעל ה'תפארת שלמה'. אך ברישומי הזכרונות של תושביה מצאנו שהרב הראשון של ראדומסק, שעלה מבוגאי להתיישב בעיר היה הגאון רבי נחום הכהן זי"ע. תושבי העיר לא קראו לו 'הרב' רק ה'מורה צדק'. הוא ייסד את הקהילה היהודית הראשונה ראדומסק. מסופר שהיה גאון גדול וענק בתורה, עד שאמרו עליו כי ידע את כל הש"ס וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים בעל פה. בספר הקהילה של ראדומסק מוזכר ה'מורה צדק'. והעידו עליו, שהיה עניו גדול וגם גדול בתורת הנסתר, בעל קבלה, לילות שלמים עסק בתורת הח"ן 'קבלה', די להזכיר שאמרו עליו בעירו שהיה לו גילוי אליהו. ה'מורה צדק' נפטר בשנת תקצ"א. קברו היה מתחת לאוהל של האדמו"רים לבית ראדומסק".
רבי חיים פ. בייניש אומר לנו: "יש לנו תפקיד חשוב במסע זה, לגלות ציון קדשו של ה'מורה צדק' שרק אחר כהונתו הגיע הרב והרבי הראשון הרה"ק רבי שלמה הכהן ראבינוביץ זי"ע, שדרכו התפרסמה ראדומסק בכל פולין. בספר הזכרון לקהילת ראדומסק, מובא שלנכדיו קראו 'רובינשטיין', והם היו מחסידי גור".
בסובבנו על שטח בית החיים בראדומסק, נפרסו חברי המסע לחפש מאחורי אוהל צדיקי בית ראדומסק את ציונו של ה'מורה צדק', אחד מהנוסעים – הר"ר יידל ברייער מצא מצבת אבן שמסביב צמחים גבורים המסתירים את המלים החרותות, ולאחר נקיונה מכריז: הנה מצבה של רבי נחום הכהן מורה הצדק – – –
התרגשות גדולה היתה בקרב חברי המסע, במוצאם את ציון קדשו של רבה הראשון של ראדומסק, שכיהן פאר כמו"צ טרם בואו של הרה"ק רבי שלמה הכהן בעל ה'תפארת שלמה לכהן בפאר ברבנות העיר.
תקופת כהונתו של ה'תפארת שלמה'
בשנת תקצ"ב, מתחילה תקופה חדשה בחיי יהודי ראדומסק. מספר היהודים תושבי העיר הולך וגדל. הקהילה החליטה לקבל עליה רב ואב"ד, ובחרה בהרה"ק רבי שלמה הכהן מוולשצ'ובה.
"במסילת הברזל ורשה-וינה נהרו המוני יהודים. ראדומסק נעשתה מרכז לחסידות והמשיכה את מורשת ה'חוזה' מלובלין, במיוחד לאחר הסתלקות הרה"ק רבי מאיר מאפטא והרה"ק רבי דב בער מרדושיץ ועלייתו של הרה"ק רבי משה מלעלוב לא"י. הרה"ק רבי שלמה נשאר המנהיג לכל הסביבה. שמעו של הרבי הגיע עד לגליציה המערבית. מסביבות קראקא, אושפצין, קשאנוב, טשעבין ועוד, באו אלפי חסידים לראדומסק. ביהמ"ד הקטן לא הספיק לקהל הרב שזרם מכל קצות פולין".
המשכנו לעבר ביהכ"נ הגדול של רבינו ה'תפארת שלמה'. רבי חיים פנחס מצביע אל עבר שטח בית המדרש הגדול: "בשנת תרכ"א נבנה בימ"ד מיוחד 'דעם רבינ'ס ביהמ"ד', רחב מידות שהכיל אלפי חסידים. ביחוד גדל הדוחק בשבתות ובימים טובים. לחג השבועות היו באים כארבעת אלפים אנשים! מכל קצות פולין וגליציה. מספר החסידים האורחים עלה לפעמים על מספר התושבים בעיר.
הרה"ח רבי אליעזר זקס, מצביע אל עבר מקוה הטהרה, הנמצא בסמוך לביהמ"ד הגדול, שנחרב יחד עם ביהמ"ד. ממול עומדים עדיין על תילם ביתם נאוה קודש של צדיקי השושלתא קדישא.
שגשוג וכלכלת העיר לאחר מינוי הרבנות
מיד כשנתקבל ה'תפארת שלמה' לרב בראדומסק מסופר, שאמר על עצמו: 'פה אשב כי אויתיה צידה ברך אברך, אביוניה אשביע לחם וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו", (תהלים קל"ב). בפסוקים אלה ראו אחר כך תושבי ראדומסק והחסידים, רמז להתפתחותה הכלכלית המהירה של קהילת ראדומסק. התפתחה בה תעשייה גדולה ומספר האוכלוסיה הכללית והיהודית עלה במהירות רבה.
"ראדומסק נעשתה למרכז החסידות ('וחסידיה רנן ירננו') ולתל תלפיות שעיני רבבות נשואות אליה. ביחוד, שם הרב החדש את לבו להעלות את מצבם הרוחני של אנשי הקהילה ההולכת וגדלה.
"בדרשה הראשונה שדרש הרה"ק ה'תפארת שלמה' בראש השנה שנת תקצ"ד בבואו לראדומסק, דיבר ב'דברים חוצבים להבות אש', על התשובה וכוחה לרומם גם את בני האדם השפלים ביותר, שכבר נתרחקו מהיהדות: 'יש… מתייאשים מן התשובה באמרם, שאי אפשר להם לעשות תשובה על כמה עבירות שעשיתי, ואפילו אהיה בתענית ובצדקה כל ימי חיי, אי אפשר לתקן כל מה שקלקלתי… (אבל) מבואר ביחזקאל ל"ג: 'ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל… חי אני נאום ד' צבאות אם אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה'. ואם… ח"ו לא היתה תקנה לאדם, למה לו חיים, שכל מה שבראש הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו, כמו שכתוב: 'כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו' וגו'. תכלית בריאת האדם היא שישוב מדרכו הרעה, ולשם זה הקב"ה נותן לו חיות ומחזיר לו הנשמה בכל יום, ובכל אדם גם פשוטי העם – יש בו נפש רוח ונשמה ונשמה לנשמה, נגד ד' אותיות הוי"ה, ולזה אמר כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך".
תפילה מרוממת היתה בפנים אוהל ציונו של רבינו ה'תפארת שלמה' זי"ע וצאצאיו הצדיקים הקדושים. סיפורים מופלאים קלחו ממשתתפי המסע, על כך שזהו מהאוהלים של הציונים הידועים שנשארו עומדים על תילם, ובמקומות הציונים לא נגעו מעולם, גם בימי הרס עולם, בהם הנאצים הארורים ימ"ש החריבו בתי עלמין בזה אחר זה, הרי שבית עולם זה לא נגעו מעולם.
