הלכות ומנהגי פורים – הגרי"א דינר שליט"א

הלכות ומנהגי פורים

הגאון הגדול רבי יהודה אריה דינר שליט"א 

מנהגי ליל פורים

ƒ גם בליל פורים ישמח וירבה קצת בסעודה (רמ"א תרצ"ה, א'), נכון ללבוש בגדי שבת ג"כ מהערב, וימצא אח"כ בביתו נרות דולקים, ושולחן ערוך ומיטה מוצעת (משנ"ב ס"ק ג'). ויש נוהגים לאכול זרעונים בליל פורים זכר לאסתר שאכלה זרעונים (רמ"א שם ס"ב, ומשנ"ב ס"ק י"א וי"ב).

תספורת וכיבוס ביום פורים

ƒ נוהגים לא לעשות מלאכה בפורים (רמ"א ס' תרצ"ו ס"א). פרקמטיא או כל דבר אבד מותר (משנ"ב סק"ג ושעה"צ), וכל מלאכה לצורך מצווה מותר (רמ"א). ובענין להסתפר ביום פורים יש אוסרים ("בן איש חי", פ' תצוה סעיף כ"א) ויש מתירים (ע' "כף החיים" ס"ק י"א) וכן אין לכבס בפורים אם לא לצורך היום ("בן איש חי" שם).

תחפושת בשעת התפילה

ƒ מותר ללבוש תחפושת בשעת התפילה, כגון ליטאי עם שטריימל או להפך, דהעיקר שהוא לבוש ומכוסה כהלכה. ואם אינו עושה שום שחוק אין נ"מ באיזה בגד הוא עומד (בעל "שבט הלוי"). וכמובן דוקא כשלא מפריעו כלל לכוון בשעת התפילה.

ביוש אנשים בפורים

ƒ אין שום היתר לבייש חברו, וכ"ש רבותיו או שאר ת"ח בפורים. ויש איסור גמור משום "מלבין פני חברו ברבים", ומותר רק באופן שברור שאף אחד לא יפגע מזה (הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ).

קריאתה זוהי הלילא

ƒ אי' במגילה (י"ד.) דאין אומרים הלל בפורים דקריאת המגילה זוהי ההלל. ויל"ע מאי שנא מליל הסדר דאומרים הלל אחר ההגדה, ולא אמרינן דסיפור  ההגדה  זוהי ההלל.

 ƒותי' מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, דבליל הסדר ההלל הוא מדין הגדה  עצמה,  לומר  את כל הסיפור  עם ההלל. משא"כ בפורים דתקנו לקרות את המגילה, לא תקנו עוד תקנה שיאמר הלל.

ƒ ועוד תי' מרן זצוק"ל, דחיוב אמירת הלל היא שבח והודאה להשי"ת על הנסים, ובסיפור יציאת מצרים אין המצוה לשבח ולהודות אלא לספר לעצמו ולבניו, ולראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ולא יצא בזה יד"ח שבח והודאה, אבל קריאת מגילת אסתר תקנו לשבח והודאה להשי"ת. ושפיר יצא בזה יד"ח הלל (הגדה של פסח "אבי עזרי" עמ' רל"ו).

קריאת המגילה לנשים

ƒ אנשים יכולים להוציא נשים בקריאת מגילה, אבל נשים אינן יכולות להוציא את האנשים, משום שחיובן הוא רק לשמוע מגילה ולא לקרוא את המגילה, כשנשים קוראות לעצמן, מברכות "לשמוע מגילה", או לשמוע מקרא מגילה (רמ"א סי' תרפ"ט ומשנ"ב סי' תרצ"ב סקי"א. ועי' משנ"ב סי' תרפ"ט סק"ח).

ƒ אחר קריאת המגילה לנשים, אפילו אם יש שם עשרה, אין מברכין ברכת "הרב את ריבנו" (ע' רמ"א תרצ"ב, א', ומשנ"ב ס"ק ח', כן הורו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ).

 

חיוב חינוך במגילה

ƒ מחנכים הקטנים לשמוע מגילה בביהכנ"ס (שו"ע תרפ"ט א' וביה"ל סוף הסימן). זמן חיוב חינוך בקטן – ממתי שיכול לשמוע כל המגילה (הגרי"ש אלישיב שליט"א) אבל בפחות מגיל חינוך, אין חיוב להביאם ("ביאור הלכה" שם). (ויש לדון אם מתפלל במקום שקוראים הרבה זמן, ואין לבנו סבלנות לשמוע את כל המגילה, אם חייב לקרות עבורו מהר בבית, או שיתפלל במקום שקוראים מהר יותר. ע' רש"י מגילה י"ט: דמבואר שחיוב חינוך למגילה הוא בן תשע ובן עשר. וכ"כ כרש"י ברכות ט"ו: ותמה עליו תוס' ערכין ב': ד"ה שהגיע ).

 

איסור אכילה וטעימה קודם קריאת המגילה

ƒ כתב הרמ"א (סימן תרצ"ב סעיף ד') אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה אפילו התענית קשה עליו, וכתב המשנ"ב (ס"ק י"ד), המג"א דאפילו בטעימה אין להקל אלא לצורך גדול, דהיינו חולה קצת או מי שמתענה והתענית קשה לו. עוד כתב (ס"ק ט"ז) דאם הוא אדם חלוש והשהיה תזיק לבריאותו ויכול לבוא לידי חולי וטעימה אינה מספיקה לו, נראה דשרי לאכול. אך יבקש מאחד שיזכירנו לקרוא את המגילה אחר אכילתו (ועי' קיצשו"ע סימן קמ"א סעיף ח' דנראה שמקל יותר).

מבואר שאע"פ שטעימה קודם קריאת שמע מותרת (כמבואר בסי' רל"ה ס"ק ט"ז), וכן אכילה קודם ק"ש ומעריב מתיר המשנ"ב (ס"ק י"ח) ע"י שומר, במגילה החמירו.

ובטעם איסור הטעימה כתב ה"אליה רבה", נראה לי דכיון ששרוי בתענית אם נתיר לו טעימה ודאי ימשוך לאכול. אכן במהרי"ל לגבי תענית בכורים שמתענין ביום ה' כשחל ערב פסח בשבת, מתיר טעימה קודם בדיקת חמץ, ע"כ. כלומר מדברי המהרי"ל נראה שטעימה אינה אסורה אחר תענית לפני כל מצוה.

וי"ל דשאני מגילה דכיון שמצוה לקרותה ברבים בפרסומי ניסא חששו שאפילו טעימה בעלמא אחר התענית, תגרום להפסיד הקריאה ברבים, (הגרי"ש אלישיב). ויש סוברים כיון שזה זמן משתה ושמחה ושכרות החמירו טפי (הגר"נ קרליץ שליט"א).

ƒ בשיעור טעימה כתב ב"דרך החיים" היינו כביצה פת או משקין כשיעור כביצה, והובאו דבריו במשנ"ב. מבואר דגם משקין בכלל האיסור. ואם יש צורך יכולים לשתות מים (הגרי"ש אלישיב).

ƒ בדין האכילה ביום קודם קריאת המגילה, כתב המשנ"ב (ס"ק ט"ו) כמו דבלילה אסור לאכול קודם קריאתה הוא הדין ביום אפילו כבר התפלל וכמו לענין שופר ולולב. והוסיף בשעה"צ דקריאה דיום חמור מלילה שהוא מדברי קבלה.

 

נגיעה בידים במגילה

ƒ נוהגין להקל לנגוע במגילה בידים ערומות בלי מטפחת, וטוב להחמיר ליטול ידיו לפני שנוגעים (בשעת התפילה הידים כבר שמורות אבל במשך היום יש להיזהר בזה).

ואם נגע במגילה באמצע סעודתו, יש סוברים שצריך ליטול ידיו אח"כ,  דגזרו על

כתבי הקודש שיטמאו הידים ("חיי אדם" כלל מ' סעיף כ'), ויש חולקים דכיון שנטל ידיו בתחילת הסעודה, לא גזרו שיטמאו את ידיו, ורק בתרומה גזרו, ומ"מ לכתחילה נכון להיזהר בזה שלא לנגוע במגילה באמצע סעודתו ("ביאור הלכה" ס' קס"ה ד"ה לחזור).

 

עמידה בשעת הברכה

ƒ נפסק בשו"ע (סי' תר"צ ס"א): "קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב", וכתב שם המג"א: "ומיהו הברכה יברך בעמידה", וע' שעה"צ (סימן תר"צ ס"ק א') בשם "מחצית השקל" שגם השומעים צריכים לעמוד בשעת הברכה דשומע כעונה, וכמו שהם מברכים.

וכעין זה כתב הרמ"א (ס' קכ"ד ד') לענין חזרת הש"ץ, שלכתחילה צריכים לעמוד.

ƒולענין הברכות שאחר המגילה, כתב ב"תשובות רב פעלים" (או"ח ח"ד סי' ל"ג) שאלו הנוהגים לעמוד בברכת מגילה, עומדים בין בברכות שלפניה ובין בברכות שלאחריה.

 

ברכות או קריאה בציבור

ƒ שאלה: מי שהגיע לבית הכנסת בדיוק אחר שברכו הברכות שקודם המגילה, האם יברך את הברכות ויקרא את המגילה ביחיד בלי מנין, או ישמע ברוב עם את המגילה, בלי הברכות?

תשובה: מסתבר שעדיף לקרוא לבד, מכיון ש"ברוב עם" זו רק מעלה והידור בקריאת המגילה, אבל "ברכות" המגילה הוא חיוב, ויש איסור לקיים מצוה בלי ברכות (וכמבואר במשנה מס' תרומות פרק א' ), ולכן אין לצאת במגילה רק לאחר שבירך הברכות (ואע"פ שמבטלין כהנים מעבודתן, אפילו רק להידור של ברוב עם, מ"מ אין לקיים קריאת המגילה בלי ברכות).

 

מילה אחת מעכבת

ƒ צריך לקרוא המגילה כולה, ואם החסיר הקורא אפילו תיבה אחת, לא יצא הוא והשומעין, לדעת רוב הפוסקים. ומטעם זה רצוי שלכל אחד מהשומעים תהיה מגילה כשרה פתוחה לפניו, כדי שיוכל להשלים בה את התיבות שלא שמע מהחזן. ואפילו מי שלפניו יש רק חומש, גם כן יכול להשלים בו את המילים שהחסיר מהחזן, כי נפסק להלכה שמי שאמר כמה מילים בעל פה יצא (סי' תר"צ).

 

קריאה כסדרן

ƒ הקורא את המגילה למפרע לא יצא. וכן אם קרא אפילו רק כמה מילים שלא כסדרן, לא יצא. וע"כ מי שלא שמע תיבה אחת מהחזן ומשלים לבדו, יזהר להשלים את כל המילים עד שמגיע למקום שהחזן עומד בו עתה, שאם לא כן נמצא ששמע כמה מילים שלא כסדרן.

צריך להשמיע לאזניו

ƒ יש  סוברים  דאם  קרא  המגילה  בפיו  ולא  השמיע  לאזניו,  בדיעבד  לא יצא

קריאת המגילה, דמשום פירסומי ניסא החמירו שישמע באזניו. ולכן כשאינו שומע מהחזן כמה מילים של המגילה ומשלים בעצמו יש להזהר שישמיע לאזנו, דאל"כ אפילו בדיעבד לא יצא. (משנ"ב ס' תרפ"ט ס"ק ה' ושעה"צ שם).

ברכת רעם וברק באמצע קריאת המגילה

ƒ שאלה: אם אירע שבאמצע קריאת המגילה ראה ברק ושמע קול רעם, האם מותר להפסיק כדי לברך על הברק והרעם?

תשובה: נפסק בשו"ע (סי' תרצ"ב ס"ב):"אין לשוח בעוד שקורין אותה". ועיין במשנ"ב (סק"ט) שפסק שבדיעבד אם הפסיק יצא, אם לא הפסיד שום מילה מן הקריאה. וכתב עוד (שם) ששאילת שלום מפני הכבוד בקריאת מגילה, דינה כמו שאילת שלום בין הפרקים של ק"ש.

והנה לענין ברכת רעם וברק בשעה שקורא קריאת שמע, יש הסוברים שיפסיק אפילו באמצע הפרק, משום שברכת הרעם היא מצוה עוברת, ויש חולקין וסוברים שמכיון שעוסק בשבחו של מקום, אין לו להפסיק בשביל שבח אחר, ולא דמי לכל דבר שבקדושה ("תבואות שור", ו"אליה רבה"). וכן מובא ב"חיי אדם" שרק בין הפרקים יפסיק לברכת רעם וברק, וכן כתב המשנ"ב (סי' ס"ו סקי"ט), ולפי זה גם במגילה יש להפסיק רק בין הפרקים.

ומה נקרא בין הפרקים במגילה? ה"שלטי גיבורים" במגילה מסתפק מה נחשב לבין הפרקים במגילה, והגאון מהר"ש קרלוגר כתב שפרקי המגילה הם: מתחילתה ועד "איש יהודי", ומ"איש יהודי" עד "בלילה ההוא", עי"ש. וב"מחצית השקל" מביא בשם "לחם חמודות", מכיון שיש פרשיות במגילה, אע"פ שהן סתומות, מ"מ הן הנחשבות לפרקים (שעה"צ תרצ"ב סקי"א).

 

האם גם הציבור גולל ואח"כ מברך

ƒ שאלה:  בברכה שאחרי המגילה  נהוג שהש"ץ  גולל ואח"כ מברך,  האם  גם הציבור צריך לנהוג כן?

תשובה: פסק השו"ע (סי' תר"ץ סי"ז): "וכשיגמור, חוזר וכרכה כולה ומברך", וכתב המשנ"ב (סקנ"ז): "הא דכורך ואח"כ מברך, הטעם דגנאי הוא למגילה שתהיה מונחת כך", ולפי זה גם היחיד צריך לגוללה לפני הברכה ולא רק הש"ץ.

אולם עיין ב"אשל אברהם" (בוטשאטש) שכתב שהטעם לדין גלילת הש"ץ את המגילה לפני הברכה הוא כמו לענין ספר תורה שגוללים קודם שאומרים את הברכה, כדי שלא יטעו ויאמרו שהברכה כתובה בס"ת, וכך גם במגילה, הטעם שגוללים ואח"כ מברכים הוא כדי שלא יאמרו שהש"ץ קורא את הברכה מתוך המגילה, עי"ש. ולפי"ז דוקא הש"ץ שהוא מברך, צריך לגלול ולא כל יחיד ויחיד.

הברה ספרדית ואשכנזית

ƒ שאלה: האם יכול בן ספרד לצאת בקריאת המגילה הנאמרת בהברה אשכנזית, ולהפך?

תשובה: לכתחילה כ"א צריך לשמוע קריאת המגילה בנוסח שלו. אבל בדיעבד, אם שמע בן ספרד את קריאת המגילה מבן אשכנז הקורא בהברה אשכנזית, או להפך, בן אשכנז ששמע מבן ספרד שקרא את המגילה בהברה ספרדית, יצא (כן הורה הגר"נ קרליץ).

(ועי' תשובות "אגרות משה" או"ח ח"ג סי' ה' שכל ההברות כשרות לכולם, וכן כתב בעל "קהילות יעקב" זצ"ל, "קריינא דאיגרתא" מכתב קל"ח, שלא שמענו מעולם שידרשו מאנשי פולין לקרוא כקריאת אנשי ליטא, עי"ש. וכש"כ במגילה שיוצאים בכל לשון).

שמע מגילה באמצע שמו"ע

ƒ שאלה: התחילו לקרוא המגילה ועדיין עמד באמצע השמו"ע ושמע כל המגילה, האם זה נחשב להפסק באמצע שמו"ע?

תשובה: קי"ל בשו"ע (ס' ס"ה א') בשהה לגמור את כולה לא הוי הפסק, וכתב הרמ"א אם לא הוי אונס אבל אם היה אנוס נחשב כהפסק.

ולפ"ז לא מיבעיא אם הוא בן ספרד, בודאי אין זה נחשב להפסק אלא אפילו לבני אשכנז שנוהגים כהרמ"א, שבמקום אונס נחשב כהפסק. היינו דוקא במקום שהוא אנוס מלהתפלל, אבל בזה אפילו שאסור להפסיק באמצע המגילה, מ"מ הרי בידו להפסיק ממגילה ולחזור להמשיך שמו"ע, א"כ לא נחשב לאונס, ולא הוי הפסק. ובכל זאת לכתחילה אין לעשות כן (הגר"נ קרליץ).

ויש סוברים שבמקום צורך מותר לכתחילה לעשות כן, וכמ"ש ה"חזון איש" שמותר לשתוק בשמו"ע ולשמוע קריאת התורה וברכת התורה (הגר"ח קניבסקי).

ברכות המגילה סמוך לשקיעה

ƒ שאלה: חולה שלא הצליח לקרות המגילה עד סמוך לשקיעה, ויש ספק אם יכול לגמור לפני השקיעה, האם אפשר לברך לפני הקריאה או לא?

תשובה:  מכיוון  שאחר שקיעה  הוא ספק לילה,  ואז כבר לא זמן מגילה,  מספק א"א לברך, ויש לקרותה בלי ברכה (הגר"נ קרליץ שליט"א). ואם כשמגיע לפרק האחרון של המגילה, נתברר שיגמרו הקריאה לפני השקיעה, יכול אז לברך על המגילה דעדיין הוא עובר לעשייתה, כל זמן שלא גמר קריאתה.

שיעור נתינה

ƒ חייב אדם ליתן שתי מתנות לשני עניים (שו"ע סי' תרצ"ד). וכתב ה"פרי מגדים": "ורשאי ליתן מאכל או מעות ולא מצאתי כעת כמה יהיה שיעור מתנות" עי"ש. והריטב"א כתב שיכול ליתן פרוטה לכל אחד. ויש סוברים שצריך ליתן שיעור "נתינה". במהרש"א (מגילה ז'.) כתב שיתן סעודה הראויה למקבל.

ƒ ידוע מה שפסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שלכתחילה יש ליתן לכל אחד משני העניים כדי סעודה קלה, דהיינו סכום כסף שיוכל לקנות לעצמו עוגה ובקבוק קטן של שתיה (בערך 5 שקלים). כמובן שכל המרבה, הרי זה משובח. וכבר כתב הרמב"ם: "מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו", עי"ש (ועי' שע"ת סי' תרצ"ד בשם "זרע אמת").

 

נתינה לצורך סעודה

ƒ שאלה: האם יש ענין ליתן לעני לפני הצהרים בכדי שיוכל לקנות בזה צרכי הסעודה?

תשובה: אם אפשר יש מקום להדר ליתן לפני הסעודה בכדי שיוכל לקנות צרכי הסעודה (הגר"נ קרליץ), ואף שרוב עניים כבר קנו סעודתם, מ"מ מצד הנתינה שיהא ראוי לעני לקנות צרכי הסעודה.

לפני כשלושים שנה שהיה מצוי פיחות בכסף הישראלי, ולא היה כדאי להשאיר הכסף בלירות, והיו מחליפים הכסף ונותנים לעניים הכסף בדולרים, הורה מרן הסטייפלער זצ"ל להשאיר קצת כסף בלירות, בכדי שיהא ראוי לעני לקנות בזה ביום הפורים אוכל לצרכי הסעודה.

 

האם להקדים הנתינה לפני פורים

ƒ אין ליתן מעות לעניים לפני פורים, כי יש לחוש שמא ישתמשו במעות לפני פורים, והנותן לא יצא ידי חובת מתנות לאביונים, שנתקנה כדי שהאביונים יקנו בהן אוכל לפורים ("מגן אברהם" סי' תרצ"ד בשם "בעל המאור").

אם נותנים לעני ואומרים לו בפירוש שיהא פקדון עד יום פורים יוצאים בזה לכתחילה (הגרי"ש אלישיב), וי"א שלכתחילה לא יתן לעני עצמו לפני פורים, אבל אם מוסרים כסף לגבאי הצדקה עבור מתנות לאביונים לפני פורים, כדי שהוא יתן לאביונים את הכסף בפורים, (משום שחוששים שמא לא ימצאו בפורים את העניים), ועד פורים הכסף מונח אצלו בתור פקדון. בזה בוודאי יוצאין ידי חובה, מאחר שהגבאי מוסר לאביונים את הכסף בשליחות הנותנים ביום פורים עצמו וזה אפשר אפילו לכתחילה (עי' "ערוך השולחן" סי' תרצ"ד ס"ב הגר"נ קרליץ והגר"ח קניבסקי).

 

נתינה בא"י עבור בן חו"ל

ƒ וכמו  כן,  לכאורה  יש  להיזהר  לכתחילה אם בן  חו"ל שלח  מעות לא"י  ע"מ

לקיים בהן מתנות לאביונים, יש ליתנן בשעה שהוא יום פורים בחו"ל במקום שנמצא הנותן (אולם אין להוכיח מדברי ה"מג"א" הנ"ל בשם "בעל המאור", דמשמע שסבר שאין קפידא מצד הנותן רק מצד המקבל שישתמש בו בפורים לסעודתו שהרי הנותן לא נתן בפורים דהתם אם העני אוכלו בפורים, הוי גם נתינה ביום פורים מצד הנותן אף שנתנו מקודם).

בן עיר ובן כרך

ƒ יש סוברים שבן עיר שנותן בי"ד עבור בן כרך וכן להפך אינו יוצא יד"ח כלל מכיון שאין זה יום הפורים אצלו (עי' משנ"ב ס' תרצ"ד סק"ב וע"ע דינים והנהגות למרן ה"חזון איש" זצ"ל פ' כ"א, בעל "שבט הלוי" והגר"נ קרליץ). ויש סוברים שבדיעבד יצא בכל אופן  (הגרי"ש אלישיב שליט"א).

ƒ היה מעשה שאספו בבני ברק מתנות לאביונים עבור אלמנה מירושלים, והורה הגרש"ז אויערבך זצ"ל שתבוא ליום י"ד להיות בבני ברק, שיהיה לה דין פרוז ויוכלו לקיים בה מתנות לאביונים כדין (קונטרס "ימי הפורים" עמ' פ"ה).

יש שבני חו"ל השולחים מתנות לאביונים לעניי ירושלים, ויל"ע בזה כי הם בני עיר, ועניי ירושלים הם בני כרך, וצ"ע.

 

מתנות לאביונים מכסף מעשר

ƒ אין לתת מצות הכנסת כלה

ƒ שאלה: כשנותנים כסף עבור הכנסת כלה, האם יוצאים בזה מצות מתנות לאביונים?

תשובה: יש סוברים שאין יוצאים בזה מכיון שמתנות לאביונים זהו צרכי מלבוש ומזון יום יום (בעל "שבט הלוי"), ויש סוברים שבוודאי יוצאים בזה משום דאם לא יתנו עבור צרכי הנישואין, יחסר להם מלבוש ומזון. הוא הדין אחד שיש לו חובות ואם לא יהיה לו לשלם יחסר לו ממלבוש ומזון – אפשר לתת לו. אמנם אם אין זה לצרכי היום כלל כגון קרנות של אלמנות ויתומים, אמנם יש בזה צדקה גדולה וחשובה, אבל אין זה מתנות לאביונים (הגר"נ קרליץ).

 

קופות צדקה המונחות בבית הכנסת

ƒ אין לסמוך למתנות לאביונים על אותן קופות העומדות על שולחן בביהכ"נ בלי פיקוח, היות שזה מקום הפקר, ומצוי שגונבים משם.

"מתנות לאביונים" מכסף מעשר, אבל מי שמוסיף יותר מחיובו, דהיינו מעל שני עניים או יותר מ"שיעור" מתנות לאביונים, אפשר ליתן מכסף מעשר (משנ"ב ס' תרצ"ד ס"ק ג'), וגם לזה יש מעלה של "מתנות לאביונים" ולא רק כצדקה רגילה (הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ).

 

צילום: שוקי לרר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן