אם יש סמטה שעל שמה קרוי המדור הזה – הרי שזו הסמטה של רחוב י"א. הסמטה היא הזו נמצאת בשיפולי העיר העתיקה דהיום, אבל בטבורה של זו של פעם.
כאן, בתחתית העתיקה, היה 'הרובע הספרדי' ובעצם מרכז החיים היהודי הפועם של צפת דאז. תמיד כשאני צועד בסמטאות הללו (לא הרחק מחורבות ביהמ"ד בוהוש שהלך לעולמו) אני מבין ומרגיש שצפת היא לא עיר. היא ניגון. כל סמטה והניגון משובב הלב שלה. הניגון הזה שגורם לך להרגיש פעם-פעם. סמטאות העבר. ניגון כזה שאין לו מילים.
גרם מדרגות תמים שמוביל לביתה של משפחת פ. החרדית (שכן רוב מוחלט של תושבי העתיקה נמנים על הציבור החרדי) ואשכול ענבים מצליח בהחלט להסתיר סיפור היסטורי משמעותי בדברי-ימיה של עירנו.
סיפור מצמרר ומרטיט עומד מאחורי הבית ברחוב י"א בו התגורר קדוש ד', חכם ישמעאל הכהן זיע"א.
***
חכם ישמעאל נולד בשנת תר"י לערך בעיר יזד שבפרס, לאביו רבי פנחס – רבה של העיר זאת. בהגיעו לגיל מצוות יצא עם הוריו לארץ הקודש חמדת אבות. בדרך, בבבל, נפטר עליו אביו והוצרך להיוותר בבית דודו. בגיל שמונה עשרה שנים נכנס לישיבת מרנא הבן איש חי זיע"א שבבגדד, שם יצק מים על ידי הארי שבבבל.
בגיל עשרים עולה חכם ישמעאל, מלא וגדוש בתורה, לארץ הקודש וקובע את מגוריו בעיר הקודש צפת. כאן ממשיך לשקוד על תורתו ומשנתו חרף קשיי השעה והוא שם לילות כימים בישיבת 'בית יוסף' בה קונה שמו כאחד מהעידית שבחבורה. בשנת תרל"ו, והוא בן עשרים ושתיים בלבד, מצרפים אותו לבין הדין בצפת. במלאכת הקודש הוא משמש כשלושים שנה במסגרתם הוא משפיע השפעה עצומה על בני העיר, גם בשל נימוסיו הטובים והליכותיו ההדורות.
לאחר מספר שנות רבנות בעיר טוריא שבתורכיה הוא שב לארץ הקודש, והשנה שנת תר"פ. מיד הוא מתכבד בכבוד מלכים על ידי בני הקהילות והוא מתמנה לאב בית הדין בעיר התורה הגלילית.
"ביום שלישי כ"ג באב", מתאר מחבר הספר הבלוי 'יזכור עם ישראל' לתולדות קדושי אב תרפ"ט, "התפרצו הפורעים לבית הרב, התנפלו על הישיש בן השמונים, באלות ופגיונות פצוע קשה. כשדמו שותת על דפי הספר שלמד בו, היה מוטל כמה שעות בייסורים נוראים עד שהובילוהו לבית החולים 'הדסה'. בלילה, אור ליום כ"ד באב, יצאה נשמתו".
ואיך נכנסו לבית, הלא כולם הגיפו הדלתות בחזקה? הייתה זו ה'עוזרת' הישמעאלית הערמומית שעמדה בכניסה לבית, נוקשת בדלת כמבקשת דבר מה. מיד כשפתחו לה, עטו הפורעים על הבית ועשו בו כבתוך שלהם.
בית של "בדמייך חיי" הוא הבית. ד' יקום דמו.
***
"הבית ככל הנראה נותר באופיו האותנטי", מעיד הרב בנימין, המתגורר בו כיום. "אם כי כמובן עבר שיפוץ. בתמונות מפרעות תרפ"ט שתוכל לראות ב'מוזיאון המאירי' תראה את אותו גרם מדרגות ואת אותו בית".
תיירים חולפים בסמטה הזו ומבקשים ללמוד על טיבו של הבית שלפניהם. מעטים – בעיקר צאצאים לאותו גאון – מבקשים להיכנס פנימה כדי לחוות מקרוב את סיפורי הבית ששרתה בו שכינה שמייצג יותר מכל את התורה שהתקיימה במי ש"ממית עצמו עליה".
