ככל שחולף הזמן, אני מצליח להפנים שצפת היא עיר הנסתר גם בשל העובדה שיש בה הרבה בתים נסתרים.
תשאלו: "בתים נסתרים" – מאי משמע?
כל אימת שאני מוצא עצמי צועד בשלווה בסמטאותיה הקסומות של העיר העתיקה שלנו – אני מגלה נפלאות. יום אחד אני מגלה איזה חריטת עץ בלויה המבשרת כי בבית המט-ליפול הזה שברחוב סמטת רבי שלמה אלקבץ פינת רחוב האר"י התגורר רבה ומאורה של עיר הקודש הגאון הנודע רבי שמואל העליר זצוק"ל; וממש באחרונה גיליתי מי התגורר לא הרחק משם, בבית שאף הוא נמצא בשיפולי רחוב האר"י המתעגל.
מטרים ספורים לפני 'הגלריות' (סמטת רבי שלמה אלקבץ – בשם הרשמי), נמצא בית צפתי אותנטי ולו עלייה. בבית הזה ביקר האדמו"ר הרה"ק בעל האמרי אמת זיע"א כשביקר בארץ הקודש בשנת תרצ"ו.
ובכן, בבית הזה התגורר – החל משנת תרפ"ט – הגאון רבי אפרים שרגא וינגוט זצ"ל, אב"ד צפת ומגיד שיעור בישיבת 'תורת ארץ ישראל' (ישיבת הרידב"ז).
הגרא"ש וינגוט, יליד העיירה ריסעשיץ בפולין, עלה לחונן עפר ארץ הקודש – אליה כסף וערג – בהיותו נער בן 19 שנים בלבד.
בשנת תרע"ט, והוא כבן שלושים בלבד, התמנה ביחד עם הגרא"ל זילברמן והגר"נ אתרוג לכהן כרבני העיר צפת. למרות מעמדו הרם, היה בורח מהכבוד והיה מתהלך בצידי הדרכים, בכדי שלא להטריח אנשים. כדי שלא יכבדוהו, היה נוהג להקיף הרחובות ולהאריך הדרך, כדי לא להטריח אנשים לקום לכבודו.
עמלו ושקדנותו בתורה – היו לשם דבר. ימי מלחמת העולם הראשונה היו הימים, והרפתקאות רבות עדו על יושבי צפת שידעו ימי דלות וחולי, אולם הוא המשיך כדרכו להגות בתורה יומם וליל, כי היא חייו ושעשועיו.
כאן מן הראוי לציין את מסירותה ההרואית של אשת-חבר, הרבנית בלומא מלכה ע"ה, שהייתה לו לעזר ועמדה לימינו, בין-היתר שנאותה למכור מכל אשר בביתם – מתכשיטים, בגדים ועד כלי-בית – כדי לרכוש בתמורתם ספרים שכה איווה להגות בהם.
היו ימים שלא היה להם כמעט פת בסלם, אולם לשם רכישת ספרים תמיד מצאו אמצעים. אם במכירת השמלות וכו'.
זכרונו של אותו גאון נצור בדברי-ימיה של צפת – עיר התורה והחסידות הגלילית.
