לאחר שזכינו לפרסם את המעשה עם הגביע עם מרן הגר"י זילברשטין שליט"א, שמעתי ממרן הגר"י זילברשטיין שליט"א עוד מעשה נפלא הקשור לגביע.
כל אימת שהיה חג הפסח ממשמש ובא, נמסכה מידה קטנה של עוגמת נפש בלבו של חמיו, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שבביתו היה מונח גביע כסף מירושתו של סביו הגאון הקדוש בעל ה"לשם" זיע"א, והיה גביע זה חביב מאוד אצל מרן הרב אלישיב זצוק"ל, שהרי כוונות גדולות ונשגבות נתכוון בו סביו הגדול. ברם, כיון שגביע זה נוצר טרם הכרעתו של מרן החזון איש זיע"א בעניין שיעור רביעית, ועל אף שגדולי עולם בדור הקודם השתמשו בגביעים הקטנים משיעורו של החזון איש, בכל זאת לא היה מרן הרב אלישיב מקדש על גביע מקודש זה, מפני שחשש לדברי החזון איש.
והנה, שנה אחת הביע את צערו בפני חתנו, רבינו הגר"י זילברשטיין שליט"א, וחתנו שליט"א בירר מה ניתן לעשות. הפנו אותו עם הגביע לצורפים שטיפלו בגביע בעדינות ובזהירות יתירה והוסיפו גובה לגובהו של הגביע עד שהכיל הגביע שיעור רביעית גם לדעת החזון איש.
כשהגיע מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א לחמיו, מרן הרב אלישיב זצוק"ל, והגיש לפניו את הגביע, לקחו לידו, ולא היה יכול לשים מחסום לרגשותיו שפרצו וגאו מעל ומעבר בשמחה של מצוה, עד שיצא מכליו ופרץ בריקוד של שמחה! עיקר ריקודו של מרן הרב אלישיב היה כשעלתה בידו להוסיף הידור בהלכה שכך נפסק בשולחן ערוך, יסדר שלחנו בכלים נאים כפי כוחו, הכלי הנאה ביותר שהיה ברשותו היה הגביע של סביו הגדול.
