סיפורי הוד על ה"בני יששכר" לרגל ההילולא

הרה"ק בעל ה'בני יששכר' זי"ע, נולד בשנת תקמ"ג בעיר יאבורניק שבגליציה לאביו הרה"ק רבי פסח לנגזם זצ"ל, שהיה מלמד תינוקות, מצאצאיו של הרה"ק רבי שמשון מאוסטרופולי זי"ע, ולאמו, הצדקנית ע"ה שהייתה אחייניתם של האחים הקדושים, הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק והרה"ק הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע.

בצל אביו הצדיק

סיפור מופלא העלה הרב הרשל פינמן, ששמע מרב אחד, אותו שמע אותו מאחד מחסידיו של ה"בני יששכר" כשהיה על ערש דווי, וכך היו הדברים: כאשר הרה"ק רבי צבי אלימלך שפירא ה'בני יששכר' היה בן עשר, הפך אביו למלמד תינוקות בעיירה רחוקה. במשך כל החורף שהה האב באכסניה בבעלות יהודית, שם לימד את בניו של בעל האכסניה. כפי שהיה נהוג באותם ימים, רבי פסח שהה הרחק מביתו במשך כל חודשי החורף.

אותו חורף היה קר במיוחד ובמשך שבועות ארוכים הסתוללו סופות שלג. במהלך אחת הסופות הללו נשמעה דפיקה בדלת. בעל האכסניה פתח את הדלת ומצא שלושה איכרים פולניים קפואים למחצה שביקשו ללון באכסניה. כשגילה שאין ברשותם מספיק כסף אפילו לממן שהות לילה אחת בחדרי האירוח שלו הוא טרק בפניהם את הדלת. המלמד רבי פסח, היה מזועזע, 'הם עלולים לקפוא מקור'! – זעק לעבר בעל האכסניה שסירב להכניסם, אך הלה משך בכתפיו ושאלו: 'האם אתה רוצה לשלם עבורם'? שאל. להפתעתו הרבה המלמד השיב בחיוב. האיכרים הודו למיטיבם והחלו ליהנות על חשבונו. הסערה הייתה עזה במיוחד והאיכרים נשארו באכסניה במשך שבועיים ימים. רק אחרי שהסופה נרגעה המשיכו האיכרים לדרכם לא לפני שהודו למלמד.

כשהגיע חג הפסח החל רבי פסח, אביו של הרה"ק רבי צבי אלימלך להתכונן לחזרה הביתה. הוא ניגש לבעל האכסניה וזה ערך עמו חשבון: 'אני חייב לך ארבעים רובלים על לימוד ילדיי' – אמר לו מעסיקו – 'אך שהות האיכרים בביתי עלתה ארבעים ושלושה רובלים, אם כן, אתה חייב לי שלושה רובלים. חג שמח לך, ואל תשכח להביא עמך שלושה רובלים כשתשוב אחרי החג' – אמר לו בעל האכסניה. המלמד לא ידע מה להשיב. ללא אומר ודברים הוא נפרד ממעסיקו ויצא רגלית לכפרו ללא שנשאר בידו פרוטה לפורטה. כשהגיע לכפר בו התגורר, חשש להופיע בבית כשבכיסו אין פרוטה. הוא ניגש לבית הכנסת המקומי, שם פתח ספר קודש ושקע בתלמודו.

בינתיים, לבנו העלם הצעיר צבי אלימלך נודע שאביו רבי פסח הגיע לעיר. ורץ לחפש אחריו וכשמצא אותו בבית הכנסת התחנן שיבוא הביתה. בדרכם חלפה על פניהם מרכבה. המרכבה פגעה בתלולית על הדרך והעגלון זרק בחזקה חפץ על רבי פסח שכמעט פגע בו, רבי פסח הרים את החפץ שנזרק על ידו והחל לרוץ אחרי המרכבה כדי לתפוס את זורק החפץ, אך לא הצליח להשיג אותה. הוא בחן את החפץ והופתע לגלות כי הינו צרור מטבועות הדוקות בחבילה היטב, משהפריד את המטבעות, גילה שיש בה ארבעים ושלושה רובלים.

בליל הסדר, כהעלם הצעיר, רבי צבי אלימלך ניגש לפתוח את הדלת לאליהו הנביא, הוא קרא לאביו: 'אבא, אני רואה את המרכבה'! אך איש לא היה שם. אביו משך את הנער הצידה ואמר לו שעליו להבטיח כי לא יספר לאיש את הסיפור הזה עד יומו האחרון. או אז הבין כי העגלון שזרק לעברו את חפץ – המטבעות היה לא אחר מאשר אליהו הנביא זכור לטוב.

שיירי מאכלי שבת קודש

הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע בעל 'בני יששכר', סיפר את אשר ראו עיניו אצל רבו הגדול הרה"ק רבי משה מפשעוורסק זי"ע, בכל מוצאי שבת קודש ניגש רבי משה וליקט ממה שנשאר מן המאכלים של שבת, מיני עוגיות ותופינים, ארז אותם היטב כדי לשמור על טריותם וטעמם, והצניע אותם בימות החול. כשהיה בא אליו איש נכבד, היה מורה להוציא מאותם שיריים של שבת ולכבד בהם את האורח החשוב. והטעים ואמר: 'שיורי מאכלים של שבת קודש נחשבים כ'שיורי מנחות' שהיו בבית המקדש, והיתה בהם קדושה, לכן הנני שומרם כדי לכבד בהם אנשים גדולים'.

ספר קודש שלא ניתן לכתוב עליו הערות

הרה"ק רבי אליעזר צבי מקאמארנא זי"ע סיפר להרה"ק רבי שלמה ממונקאטש זי"ע בעל ה'שם שלמה': "כשיצא לאור הספר הקדוש של אביהם 'בני יששכר' לקחו אדוני אבי [הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא] זצוק"ל ותלה עיונו בו, רצה לרשום אי אלו הערות בשולי הגליון, פתאום נפלה עליו תרדמה וראה בחלומו כי אנשים רצים לשמוע את דרשתו של בעל ה'בני יששכר', רץ אף הוא עמהם, כשהגיע לפתח האולם, לא נתן לו שומר הפתח להיכנס. שאל לשומר: 'מדוע ולמה אין מניחים לו להיכנס'? השיב לו השומר: 'מכיוון שלא טרח מר להכירו בחייכם, גם כאן בעולם העליון אין לו רשות לשמוע את דרשתו'. רצה לפחות להסתכל בחור המנעול לראות את פני קדשו, ונתן לו השומר רשות לכך, וראה רק את עקביו שהיו מאירים כאור השמש בצהרים. כשהתעורר אדוני אבי ז"ל סיפר את חלומו, והפטיר למעתה אין לי רשות גם לכתוב הערות על ספרו, ונמנע מלעשות כן".

שני מוחות בראש אחד

שמעתי ממו"ז הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, שסיפר מזקני החסידים שאמרו, כי להגה"ק בעל ה'בני יששכר' זי"ע היה ב' מוחות, הוא ישב וכתב חידושי תורה וענייניו, ובד בבד בשעת הכתיבה, הקשיב גם למי שנכנס אצלו בקו"פ לבקש עצתו וברכתו וענה עצות למי ששאלו ובירך ברכות תוך כדי הכתיבה. וכאשר נסתלק ה'בני יששכר' ובנו הרה"ק רבי דוד מדינוב זי"ע, מילא את מקומו אחריו וקיבל קהל לעצה וברכה תוך שמקשיב לנכנסים. אמר לו אחד הבאים אצלו: אין הרבי מתנהג כאביו הקדוש, שכן אביו היה רגיל לרשום כל מה שדברנו עמו, וגם כשנכנסנו אצלו, רשם לעצמו כך וכך שאל וביקש…

עד כדי כך פעלך ב' מוחותיו, שכן בכתיבת חידושי התורה שלו, ונדמה היה לכל הבאים בצל קורתו באותה שעה כי רושם הוא לעצמו את הדברים במתייעצים עמו… ולא עלתה על דעתם כלל, שבו בזמן שמאזין ומקשיב לשאלותיהם ומצוקותיהם, כותב את מכתביו וחידושי תורתו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן