הצדיקים באים מעולם העליון

בתורה הקדושה (בראשית כ"ט, כ"ב) הובא לראשונה עניין עשיית משתה גדול לעת נשואי יעקב אבינו ע"ה: "ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה".

בספרי חסידות הובאה ההשפעה הגדולה בשמחת הצדיקים, אשר בעת נעלה זו מסרו החסידים "פתקאות" להזכיר את שמם וכן מתואר בספר "דבש השדה" (לרבי דוב בעריש שו"ב דק"ק רישא) באות קכ"ד: "ראיתי מאנשים גדולים, חסידים ואנשי מעשה, אשר בעת שמחת הצדיקים כגון חתונה, אזי דייקא בשעת החדוה הגדולה, כמו אחר החופה, דחקו עצמם החסידים אל רבם ליתן קוויטעל ולהזכיר את שמם, למרות שהדוחק היה אז ממש סכנת נפשות, כי בשעת השמחה יש כוח בידי בעל השמחה לברך ולהשפיע הכל, כי נתלבש בו אליהו (שעליו נאמר "איש פקיד על כל בשורות טובות"), וכדמצינו אצל סרח בת אשר (ילקוט מ"ל בראשית מ"ה) אשר נחפזה לבשר ליעקב על דבר המצאו של יוסף הצדיק, ויעקב בגודל השמחה בירכה שתחיה לעולם ונתקיים בה. וכן מצינו במדרש אצל דוד מלך ישראל, שכאשר אמר נעים זמירות ישראל לבת שבע כי בנה [שלמה] ימלוך, התרגשה ואמרה לו (מלכים א א לא) 'יחי אדוני המלך דוד לעולם', וברכתה נתקיימה בו כדאיתא 'דוד מלך ישראל חי וקיים'".

כמו"כ ביאר בס' "בית יעקב" לרבי יעקב אהרן מאלכסנדר (הובא ביסוד עולם עמ' שד"מ), שבמיוחד יש לשהות אצל הצדיק בעת שמחתו, בכתבו:

"ובאמת הוא יסוד גדול מה שנוסעים העולם היראים ושלמים על שמחה שעושה הצדיק, והוא כשהצדיק בשמחה נמשך משמים שפע ברכה והצלחה על כל העולם, וביותר להקרובים בצוותא חדא, ואע"ג דאינהו לא חזי, מזלייהו חזי (סנהדרין דף צ"ד ע"א) ונפתחו ארובות השמים להריק עליהם שפע קדושה להאיר עיניהם מדעת עליון, וזהו אפשר הכוונה בפסוק 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה' (תהלים צז יא) ירצה שבהשמחה שיש לצדיק ומכ"ש לצדיקו של עולם, בזה נתגלה אור לכל צדיק וצדיק…"

 

 

שמחתם הגשמית נהפכת לרוחנית

 

המהרי"ץ דושינסקי ב"תהלות מהרי"ץ" – תהילים, הסביר את גודל מעלת ההשתתפות בשמחות הצדיקים וזאת, כי שמחתם הגשמי נהפכת לשמחה רוחנית, וז"ל:

"וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה (תהלים סח ד). החילוק בין ששון לשמחה הוא בזה – דששון הוא רוחני, והשמחה הוא גשמית. אמנם אצל הצדיקים גם השמחה הגשמית נהפכה לגילה רוחנית ע"י שנותנים כל הנאתם לשמים, וכמו שפי' אצל יעקב אע"ה בעת שפגש עם יוסף – כתיב (בראשית מו כט) ויפול על צואריו ויבך עוד, ופירש"י שם דקאי על יוסף, אבל יעקב קרא אז קריאת שמע, ולמה דווקא באותו רגע ראה לקרות קריאת שמע? אלא כיון שבאה לידו שמחה גדולה כזאת לראות שעוד יוסף בנו אהובו חי, לא רצה ליהנות ממנה הנאה גשמית והקדיש אותה שמחה לשמים בקריאת שמע וקבלת עול מלכות שמים באהבה עזה ונשגבה.

וזה הכוונה וצדיקים ישמחו יעלצו, בכל עת הזדמן לצדיקים עליצות ושמחה, הרי הם מקריבים אותה לפני אלקים, ואז ישישו בשמחה – את השמחה הגשמית הינם מעלים למדרגת ששון שהוא כולו רוחני וקדוש".

 

הצדיקים באים מעולם העליון

 

שגורה האמרה בפי חסידים, שהאבות באים להשתתף מהעולם העליון בשמחת בניהם, ורבים וטובים שאלו מאין המקור לדבר זה.

הנה בזוה"ק פרשת פנחס אמרינן: "ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמט ב) ההוא חדוה דישראל לאו איהו [פי' זה לא שמחתו לבד], אלא אילין קוב"ה ושכינתיה ואביו ואמו, דאע"ג דמיתי [פי' שמתו אביו ואמו] קוב"ה אעקר לון מגן עדן ואיתי לון עמיה לההיא חדוה. [מוציא אותם מגן עדן ומביא אותם לההיא שמחה] לנטלא חולקא דחדוה עם הקדוש ברוך הוא ושכינתיה" [לקחת חלק בשמחתו של הקב"ה ושכינתו].

בספ"ק מבואר ענין זה יותר, ולכן ראו חסידים ואנשי מעשה להשתתף בשמחת הצדיקים, כי אבותיהם הצדיקים באים מעולם העליון להשתתף בשמחתם. ראה בארוכה להרה"ק רבי מאיר מאפטא בספרו "אור לשמים", פרשת במדבר, שהצדיק מתרומם ביותר בעת שאבותיו באים אל שמחתו.

בעל ה"קול אריה" היה אומר שמקובל אצלו מרבותיו הצדיקים, שמוציאין את האבות מכל הדורות מגן עדן ואומרים להם: צאו ושמחו בשמחת בניכם.

בספר "ויגד משה" מסופר, כי הרה"ק מצאנז כשהיה משתתף בחופה, פחד לפתוח את עיניו מפחד השכינה באמרו: "די שכינה הקדושה רוהט דאן ביי די חופה". [השכינה הק' שורה בעת החופה]. והוסיף ואמר, שאם נזדמן לו חופה בחודש אלול זהו אצלו הכנה לקראת הימים הנוראים.

 

קוויטל לאבות מעולם העליון

 

בתו של הרה"ק אברהם יעקב מסאדיגורא ונכדת הרה"ק בעל ה"בית אהרן" מקרלין, מרת פייגא, סיפרה את הסיפור דלהלן לפני הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין בעת ששהה בירושלים:

פעם אחת השתתפה באחת משמחת נישואי קרוביה מנכדי הרה"ק מרוז'ין, והרה"ק ג"כ השתתף בשמחה זו. וכן השתתפה הרבנית הצדקנית מרת אדל בתו של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' שכבר היתה זקנה מופלגת, ומחמת דוחק החסידים העמידו אותה על תל גבוה שתראה ממרחק את החופה, ואת הרבנית פייגא, בתו של הרה"ק מסאדיגורא שעדיין הייתה ילדה קטנה, העמידו לידה.

כשעבר הרה"ק מרוז'ין ליד התל בדרך לחופה, עצרה אותו הצדקנית אדל ואמרה לו "מזל טוב" והמשיכה: "אומרים בשם צדיקים, שהאבות באים מהעולם העליון להשתתף בשמחת בניהם ונכדיהם, א"כ הרי לבטח יבואו הנה זקניי הבעש"ט והמגיד, לכן אבקש ממך שתמסור את הקווייטל שכתבתי לסבי הבעש"ט".

הרה"ק מרוז'ין נטל את הקוויטל, קיפלו והניחו בחיקו.

כשחזר הרה"ק מרוז'ין מהחופה עבר דרך התל ההוא, ושוב בירכה לו הזקנה אדל בברכת 'מזל טוב'. השיב לה הרה"ק מרוז'ין: "קיימתי את בקשתך ולא מעלתי בשליחותי, מסרתי את הקוויטל לידי זקנכם…"

כשסיימה הרבנית מרת פייגא לספר סיפור זה להרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין התפעל מאוד ושיבח את הסיפור להפליא (מכתבי הרה"ח ר' מאיר ברנשטיין הי"ד).

סיפר הרב מטשיבין זצוק"ל, ששמע מהרה"ק ר"א מבעלזא, שסיפר בעת שהיה מסדר קידושין אצלו, שזקנו, הרה"ק רבי יהושע מבעלזא, לאחר חופתו בזוו"ש אמר לכלתו: "מדוע לא סיפרת לי שאת גם נכדת הרה"ק רבי דוד לייקעס – תלמיד הבעש"ט – מאחר שראיתיו על החופה הבנתי שאת נכדתו… (ס' "עזר מקודש" עמ' 66).

בספר "מדרש פנחס" מסופר: ש"בשעה שערך הרה"ק רבי פנחס מקוריץ שמחת נישואין לאחד מבניו, היה דוחק גדול מאוד, והיה חשש של פיקוח נפש. ניגשו אל הרה"ק מקוריץ זי"ע ותיארו לפניו את המצב. מששמע זאת, קם על רגליו ואמר: "זקניי היקרים! באתם אלינו מעולם העליון לשמוח עמנו בשמחתנו, עתה אוכלים ושותים, ולכם אין שום תפקיד, אנא! שימרו נא שלא יארע שום נזק בעת השמחה! זקני החסידים מספרים, שבאותה שמחה לא אירע שום נזק. ולא רק בנפש אלא גם ברכוש, בקבוקי זכוכית וכוסות זכוכית וצלחות נפלו ארצה מגובה, אך אפילו אחת מהן לא נשברה…"

כשהתקיימו נישואיו של הרה"ק רבי ישראל מבארניב (בן הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב בנו של הרה"ק רבי נפתלי מראפשיטץ) עם בתו של הרה"ק רבי דוד מזאבלטוב (בן בעל "אהבת שלום" מקוסוב וחתן הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב), הרגיש רבי ישראל בשעת החופה שמישהו שם את ידיו עליו ומברכו: התפלא רבי ישראל: אבא אינו נוהג לברך את בניו; חותני, לא יעשה זאת בנוכחות אבא; הסב את ראשו וראה את הסבא הרה"ק רבי נפתלי מראפשיטץ שנסתלק לפני שנה מברכו. (נדפס בספר "בית שמואל יצחק").

 

כבוד האבות הצדיקים

 

הרה"ק רבי יוחנן מראחמסטריווקע הזדמן פעם אחת לחתונה יחד עם אחיו האדמו"רים בני הרה"ק רבי מרדכי מטשרנוביל.

באמצע הסעודה פתח אחד החסידים בדברי בדחנות לשמח חתן וכלה, כשבין דבריו כדי להתאים את חרוזיו, פלט מילת גנאי.

הרה"ק רבי יוחנן כששמע מילה זו מיד סובב את פניו והחל להסתכל בו בעיניים חדות, על שלא דיבר בלשון נקיה.

אחיו, הרה"ק רבי דוד מטאלנא, אשר חשש מקפידת אחיו שיפגע בבדחן, החל להמתיק עליו באומרו, שלא נתכוון לדבר ח"ו ניבול פה, אלא שהיה צריך לסיים את חרוזיו פלט מילת גנאי ואינו צריך להקפיד עליו.

השיב לו הרה"ק מרחמסטריווקע: "אם כולנו נמצאים כאן – גם אבינו כאן, ואם אבינו כאן גם זקנינו כאן, ואם זקנינו כאן גם הבעש"ט כאן, ואם הבעש"ט כאן גם קודשא בריך הוא וכל פמליא דילא כאן, וא"כ איך אפשר לדבר כך כשהם נמצאים כאן?"

הרה"ק ר' איציקל מפשעוורסק סיפר שפעם אחת הזדמן בחופה של בנש"ק, כשהרה"ק משינאווא היה מסדר הקידושין. הדוחק והצפיפות היו יותר מהרגיל, מחמת כי רצו לראות את פני הרה"ק משינאווה.

כשראה הרה"ק משינאווה את הדוחק פנה ואמר: "דרך ארץ! הרבי רבי אלימלך מליז'נסק פה עמנו, החתן או הכלה הם מנכדי הרבי ר' אלימלך, לכן למען כבודו אבקשם לעמוד בכבוד!"…

במכתבו של הרה"ק ר' איציקל מפשווארסק נכתב: "הרה"צ משינאווה זצ"ל איז געווען אויף א חתונה פון איין אייניקל מכ"ק א"א ר"ר אלימלך זצ"ל, האט ער געזאגט אז די ווייבער זאלן זיך אוועק רוקן פון די חופה ווייל די אבות הק' זענען דא" [הרה"צ משינאווה זצ"ל היה פעם בחתונה של נכדי האדמו"ר רבי אלימלך זצ"ל, אמר שנשים ירחיקו את עצמן מן החופה, כי האבות הק' נמצאים כאן]. (שבועון "די ברכה אין שטוב" גיליון 747).

 

 

הילד רוצה לבוא לחתונה

 

במשפחת הרה"ק רבי יהושע מבעלזא התקיימה שמחת נישואין במדינה רחוקה. מכיוון שהוצרך לנסוע  נסיעה ארוכה הוחלט להשאיר את הילדים ולא לקחתם.

בנו, הרה"ק רבי יששכר בער, שהיה נער צעיר לימים, חפץ מאוד להשתתף בשמחת הנישואין, וכששמע על החלטת אביו שהילדים נשארים, שפך את מר ליבו אצל אמו הרבנית כי רוצה הוא מאוד להשתתף בשמחת הנישואין.

כששמעה הרבנית את מר לבו שאלה: "מדוע אתה רוצה כ"כ לנסוע ולא להישאר כמו שאר הילדים? ומי ישמור אותך בין קהל כ"כ גדול?"

השיב הילד, רבי יששכר בער: "יש לי כמה טעמים שאני חייב לנסוע".

כשראה שאין מתייחסים לדבריו ואין מתכוונים לקחת אותו להשתתף בשמחת הנישואין, החליט שאינו אוכל. לשאלת אמו מדוע אינו אוכל? השיב שלא יאכל עד שיבטיחו שייקחו אותו לשמחת הנישואין.

כשראתה אמו שהדבר נוגע לנפשו, שאלה שוב: מדוע אתה כ"כ מתעקש לנסוע לחתונה? השיב שלא יוכל לספר, רק לאביו.

נכנסה הרבנית לבעלה רבי יהושע, וסיפרה לו דברי בנה רבי יששכר בער. אמר לה שתקראהו אליו.

כשנכנס אל אביו, שאלו: מה הטעם שהינך כ"כ מתעקש ורוצה לנסוע שלא כשאר הילדים? השיב שיש לו ג' טעמים:

א. בספרים הקדושים נכתב, שהאבות באים להשתתף בשמחת נישואי בניהם ונכדיהם ונוטלים חלק בשמחה, לכן רוצה אני לראות את זקניי ולהנות מזיו פניהם.

ב. חלמתי בלילה וראיתי שלושה זקנים עטורי זקן לבן ואור פניהם מזהירים, ובידיהם מקלות כסף, ואמרו לי שהם יבואו להשתתף בשמחת הנישואין, ואז אראה אותם בהקיץ.

ג. כתיב בפסוק: "ואתכם יהיו איש איש למטה, איש ראש לבית אבותיו", אם באים ראש לבית אבותיו, צריכים כולם לבוא איתם – דכתיב "ואתכם יהיו".

כששמע אביו, הרה"ק רבי יהושע את בנו החכם שמח לבו גם הוא, והבטיחוהו שייקחהו אל החתונה.

 

איך אפשר לא לבוא?!

 

כשהרה"ק רבי יוסף מאיר ממאחנובקא השיא את בתו, אוותה נפשו שהרה"ק רבי דוד מסיקווירא ישתתף בשמחת הנישואין, אף שהיה הנסיעה קשה בשבילו, ובהזמנתו הוסיף מילים אלו:

"כפי המקובל אצלנו שהאבות יבואו על החתונה ובוודאי כ"ק רוצה להתראות עם האבות הקדושים ובוודאי יבוא".

הזמנה זו שלח הרה"ק ר' יוסף מאיר בשליח מיוחד, וציווה לו להמתין לתשובתו.

כשפתח הרה"ק רבי דוד מסיקרוורא את ההזמנה וקרא את הנכתב אמר בהתרגשות: אם כותב דברים כאלו האיך אפשר שלא לבוא?! והגיע אל החתונה.

* * *

כשהרה"ק רבי יוחנן מסטולין קרלין נסע לחתונת בית רחמסטריווקא-סקווירא ואמר: "הינו מאוד רוצים להשתתף בחופה, אי אפשר להפגש שם עם גדולים…" (דברי אהרן עמ רח).

 

בספר "עזר מקודש" מסופר, כי אחר החופה של הרה"ק ר' שמואל פרנקל, חתנו של הרה"ק ר"א מבעלזא זי"ע ונכד החוזה מלובלין, היה הרה"ק מהרי"ד זי"ע בשמחה יתירה, עד שמרוב שמחה תקע כף אל כף ואמר: ב"ה היה לנו היום פנים חדשות בחופה – הרבי רב איציקל (החוזה מלובלין) שעד היום עדיין לא זכינו אף פעם שישתתף בשמחתנו, הגיע היום לחופה בהיותו זקנו של החתן.

 

שמחת צדיקים למעלה בשמחת בניהם למטה

 

רבי יוסף צבי דושינסקי, גאב"ד עיה"ק י-ם פירש את הפסוק: "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוקים וישישו בשמחה" (תהלים סח ד), עפ"י מה דאיתא בספה"ק דצדיקים השוכנים בעולם העליון משתתפים ושמחים בשמחה השרויה במחיצת בניהם בעוה"ז, וזהו, וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוקים; גם בעת אשר כבר יושבים בצל כנפי השכינה, וישישו בשמחה שם בעלמא דקשוט, יש להם ששון שהוא רוחני בזמן שיש לבניהם שמחה כאן בעולם הגשמי" (תהלות מהרי"ף – תהילים).

 

צילום: שוקי לרר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן