בימים אלו, בהם העולם מתעניין במרוץ הנשיאות לבית הלבן לנשיאות ארה"ב, שיגר לנו נכדו של כ"ק מרן אדמו"ר מקאלוב שליט"א, ממקום מושבו בארה"ב, קטע מדברי תורתו, שרשם באישוני עיניו בענייני השעה.
הדברים שהעלה עלי גיליון נכתבו בכוחות עצומים ובמסירות מרובה, בהיות שלדאבוננו רק שני חושים בלבד פועלים בגופו הטהור של הרבי שליט"א – חוש הראייה וחוש השמיעה – בחוש השמיעה שומע את מצוקת המשחרים לפתחו והקורה בעולם, ובחוש הראייה משתמש כדי להדריכם ולברכם. זהו הקשר היחיד של הרבי עם העולם באמצעות מסך אלקטרוני מיוחד, הקורא את תנועות אישוני עיניו ומתרגם אותן לכדי אותיות ומילים.
***
את מחזה כתיבת חידושי תורתו ותשובותיו, ראינו מקרוב האיך כותבם בגלגלי אישוני עיניו הק' הנעים בקצב מסחרר, וכך לומד, כותב וקורא מתוך ה'צג' שהפך לכלי הקשר היחיד שלו עם העולם. וכך מנהל בשנים האחרונות מלחמות קודש להצלת ילדי ישראל הנמצאים בצרפת, ובכך מקרב לבבות ישראל לאביהם שבשמים. באמצעות גלגלי עיניו עובר כל יום על כמה דפי גמרא, וכל שבוע על חלקי ספר הזוהר הק' על פרשיות השבוע, על ספרי צדיקי מאורי החסידות, מעלה וכותב דברים מחזקים בענייני השעה, ואחד מהם הוא הנכתב דלהלן:
מסופר על הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, שפעם הלשינו עליו לפני הצאר ניקולאי הראשון, שליט רוסיה, שמתכוון למרוד במלכותו ולכן נוהג בעצמו גינוני מלכות.
שלח הצאר מרגל מיוחד לרוז'ין, לברר האם נכון הדבר שהרבי מרוז'ין מורד במלכות. המרגל התחפש ליהודי עשיר הנוסע לקנות יער, ובא לשאול בעצתו של הרבי ולקבל ברכתו. לפני פרידתו מהרבי, התחיל המרגל לגלגל שיחתו עם הרבי על רשעות המלך, שמרבה להציק ליהודים בכל מיני נגישות וגזירות, והשתדל המרגל להוציא מפי הרבי קללה על המלך.
אבל הרה"ק מרוז'ין לא שיתף פעולה והשיב לו, כי ממה שהמלך גוזר גזירות רעות על היהודים אין ראיה שהוא אדם רע, כי אם נגזר מן השמים שתבוא גזירה רעה על ישראל, הרי שגם אם המלך הוא איש טוב הקב"ה הופך את לבו לרעה, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי כא, א): "לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ד', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ".
***
והוסיף הרה"ק מרוז'ין וסיפר לו בענין זה מעשה שהיה:
ליהודי אחד היה בית מזיגה והחזיק בביתו גוי קטן ששימש כ'משרת' בבית המזיגה. היהודי ובני ביתו התייחסו אל ה'משרת' בצורה יפה ומכובדת ונתנו לו תמיד כל צרכיו על הצד היותר טוב. כשגדל הגוי והחליט לילך לבנות בית לעצמו, נתנו לו הרבה כסף ומתנות והוא הלך לדרכו עם לב מלא הכרת הטוב ליהודים שנהגו בו עין טובה.
עברו כארבעים שנה וביום אחד הגיעה לבית המזיגה משלחת יהודים ממדינה אחת ממדינת פולין (שהיתה אז מפורדת למדינות קטנות), וסיפרו לבעל הבית, שהמלך במדינתם גזר עליהם לגרשם ממדינתו, וביררו מי יכול להשפיע על המלך לחזור בו, ונודע להם שהמלך גדל בקטנותו בבית מזיגה זה, לכן באו לבקש ממנו שיסע אתם אל המלך לבקש ממנו על עמו, שיעביר את מחשבתו הרעה שחשב על היהודים.
תיכף ומיד יצא היהודי לדרך והגיע אל ארמון המלך. המלך, בראותו את מיטיבו, שמח אתו מאוד, קירבו וכיבדו כבוד גדול ובילו ביחד הרבה זמן בשיחה מזיכרונות השנים שעברו על המלך בבית היהודי בטוב ובנעימים.
כשהתחילו לדבר אודות גזירת הגירוש שגזר המלך על היהודים, הביע היהודי את תמיהתו, מה גרם לו לשנוא את היהודים. אמר לו המלך, שבאמת מעולם היתה בלבו אהבה גדולה לבני ישראל, אחר שהוא עצמו נהנה במשך שנים רבות מטוב לבם של היהודים וראה את הנהגתם הטובה והישרה בכל העניינים, אבל מן השמים נתנו פתאום בלבו לגזור גזירה זו וכשחשב לחזור בו בגלל שאין לכך סיבה מוצדקת, ראה בחלום שמלאכים מן השמים גוזרים עליו שיגרש את היהודים, והוא רואה בחוש שמן השמים מנהיגים אותו.
כשסיים הרה"ק מרוז'ין את דבריו, התוודה המרגל לפניו וסיפר שבא לנסותו, ועכשיו הוא רואה שאכן דרך היהודים להכניע עצמם בגלות אל המלכים והשליטים במקום מגוריהם, כי מאמינים שהכל מן השמים ולא חושבים כלל למרוד במלכות.
***
היסוד הנלמד מסיפור זה, התגלה גם אצל פרעה מלך מצרים. בתחילה היו היהודים מנהיגים ומשפיעים במצרים, תחת הנהגתו הטובה של יוסף הצדיק שהיה 'משנה למלך', אבל אחר כך, משנגזרה עליהם גזירת הגלות, הפך הקב"ה לב פרעה ושריו, כמו שכתוב (תהלים קה, כה): "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו", ורק אחר שצעקו בתפילה אל ד' – סיבב הקב"ה שפרעה יסכים לשחררם.
והקב"ה סיבב את היציאה דווקא על ידי משה רבנו, שהיה רועה צאן, בלי שום ניסיון בדרכי השתדלנות בארמון המלוכה והיה זר הבא מארץ מרחקים, לא היה מייצג שום מדינה, בנוסף לכך היה כבד פה וכבד לשון שמחמת כך לא יכלו לטעות ולחשוב שפרעה הסכים ליציאתם מפני שמשה רבינו היה 'שתדלן' מוצלח ונואם דגול, אלא ראו שהכל מן השמים.
כך ראו גם אצל המלך אחשוורוש, שגזר על היהודים לאבדם, ואסתר המלכה הלכה להשתדל אצל המלך, אבל ביקשה שבזמן הזה יתקבצו היהודים לתפילה, כי העיקר הוא התפילה לד', השתדלנות נעשית רק כדי לצאת ידי חובת ההשתדלות בדרך הטבע. ובזכות תפילת היהודים אכן הפך הקב"ה לב אחשוורוש לטובת ישראל.
ואפשר לומר, שעניין זה מצינו כאן אצל אברהם אבינו ע"ה. אחרי שבסייעתא שמיא הצליח לנצח את המלכים שניצחו את מלך סדום וכבשו את סדום, ונעשה חשוב מאוד בעיני כולם, הציע לו מלך סדום הפליט, שיעשה עמו עסקא: "תן לי הנפש" – תן לי את אנשי סדום, היינו שתאמר להם שיחזרו לבחור בי כמלך, ובזכות זה "והרכוש קח לך" – תוכל לקבל ממני תמיד רכוש וטובות הנאה, בהיותי מלך עשיר.
על זה השיבו אברהם, כדי לחזק ולפרסם את האמונה בד': וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ד' קֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, כב) – אני תמיד מרים ידי בתפלה לד' הבורא ומנהיג לכל הברואים, וזה מה שאעשה גם כן אם אצטרך איזו טובה ממך, ואז אצליח גם אם לא אעשה את עסקה זו שהנך מציע לי כעת, כי העיקר תלוי בתפלה לד', שלב מלכים ושרים בידיו.
