דבר בעתו מה טוב…

בימים אלו בהם מאות אלפי יהודים מסיימים את הש"ס וכפליים מהם ויותר מתחילים את הש"ס, נקדיש מאמר חיזוק ודירבון שלמרבה הפלא בסייעתא דשמיא מבוסס על רעיון מפרשת השבוע.

בפרשתנו 'ויגש אליו יהודה', אנו קוראים על יהודה שניגש ליוסף תוך נטילת אחריות על בנימין. ידוע לכולנו שהסיבה בגינה יהודה דווקא נכנס לעובי הקורה הוא בגלל הבטחתו ליקב אבינו ע"ה, 'וחטאתי לאבי כל הימים', וכדברי חז"ל המובא ברש"י בפרשתנו עה"פ 'כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר', " וְאִם תֹּאמַר: לָמָּה אֲנִי נִכְנָס לַתִּגָּר יוֹתֵר מִשְּׁאָר אֶחָי? הֵם כֻּלָּם מִבַּחוּץ, וַאֲנִי נִתְקַשַּׁרְתִּי בְקֶשֶׁר חָזָק לִהְיוֹת מְנֻדֶּה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת".

בספר 'שם משמואל' מביא בשם אביו הגה"ק בעל ה'אבני נזר' (פרשת חיי שרה), הוא מסביר בזה מדוע הבטיח יהודה ליעקב שאם לא ישיב את בנימין חי יהיה טרוד מב' העולמות, ולכאורה מדוע לא סמך יעקב אבינו שיהודה יעשה את כל מה שביכולתו להשיב את בנימין? למה דרש ממנו יעקב התחייבות מחייבת כזו?

הבטחה שכפי שאנו רואים בסוף באמת התקיימה, כדרשת חז"ל על קללת חכם המתקיימת אפילו על תנאי. למה?

ותירץ בעל ה"אבני נזר", כי יהודה ידע שבפוטנציאל יש בכוחו להילחם גם נגד כל מצרים, אך לצורך כך חייב הוא ב'מחייב' עצום שידרבנו להוציא כוחות אלו לפועל, ויהודה ידע שרק בהתחייבות שיהיה טרוד מב' העולמות אם לא ישיב את בנימין יהיה לו את הכוח להוציא יכולת זו מהכוח אל הפועל ולכן יהודה הוא זה שמיוזמתו התחייב בזה!…

כלומר, קיימים בקרבינו כוחות עצומים שאנו אפילו  לא יודעים על קיומם! רק כשיש 'מחייב' רציני כוחות אלו באים לידי ביטוי…

***

מסופר על הגה"ק בעל ה"שפע חיים" מצאנז זצ"ל, שבעת שהקים את המפעל הגדול 'מפעל הש"ס' פנו אליו מספר עסקנים בטענה שאי אפשר לדרוש מהלומדים לעמוד בעומס לימודים ומבחנים של 70 דפי גפ"ת לחודש, ואולי לתועלת העניין כדאי לרדת מהרעיון ולבנות מסלולים פחות תובענים.

ענה להם האדמו"ר, כי מאז שהוא עבר את מאורעות השואה לא קיים אצלו מושג 'לא שייך'!

הוא סיפר שלפני המלחמה היה לו גבאי שהיה נושא לו מדי יום את הטלית והתפילין בטענה שהרבי חלש ואינו מסוגל לשאת דברים כבדים. בשואה, סיפר הרבי, הכריחו אותי הנאצים ימ"ש לשאת אבנים במשקל כולל של מאה ק"ג למרחק שלושה ק"מ! והייתי מסוגל…

בכל אותה תקופה אמרתי לעצמי, היכן הגבאי שאמר שאני לא מסוגל לשאת אפילו את הטלית והתפילין?!

מאז, סיים הרבי, לא קיים אצלי מושג 'לא שייך', הכל שייך, תלוי רק מה יהיה ההכרח המחייב…

כך קרם עור וגידים המפעל הגדול שהוכיח ששייך להבחן מדי חודש על כמות של 70 דפי גפ"ת ולדעת אותם על בוריים…

בסיפור זה טמון יסוד גדול האמור לנווט אותנו בחיים. עלינו לדעת שקיימים בקרבינו כוחות עצומים, כוחות שלא רק שאינם בשימוש אצלנו, אלא מדובר בכוחות שאנו אפילו לא יודעים על קיומם.

יתכנו אנשים שהיו יכולים להיות גדולים בתורה גדולים בעבודת ה' או גדולים בעשייה והם פשוט לא מגיעים לזה משום שחסר להם 'כוח המחייב', אין להם את הדחף, את ההכרח, להוציא כוחותיהם אלו מהכוח אל הפועל ורק בזמני מצוקה או חוסר ברירה פורצת אישיותם ועוצמתם במלא הכוח.

***

האדם במהותו אוהב מנוחה, הוא נוצר מהעפר ושב אל עפר ופסוק מפורש הוא 'וייצר ד' אלוקים את האדם עפר מן האדמה', סופו לעפר – 'ואל עפר תשוב'. כך שבמהותו האדם אוהב מנוחה.

הצדיק רבי מאיר'ל מפרימשלען זיע"א, היה אומר שר"ת של גוף הוא ג'וף ו'ייל פ'רעסן (- הגוף רוצה לזלול), ג'וף ו'ייל פ'פוען (- הגוף רוצה לישון), ג'וף ו'יל פוילען (- הגוף רוצה להתעצל) ואנו משיבים ואומרים: ג'וף ו'עסט פ'אלגען (- גוף אתה תציית)!…

כך שאין צורך בסיבה למה להתעצל, זוהי המהות של הגוף, עלינו רק לחפש סיבות להניע ולדרבן את הגוף לעשייה.

דברים אלו נכונים גם בכל הנוגע לחיים הגשמיים. אנו יודעים שרוב הפיתוחים הטכנולוגים פותחו דווקא בזמני מלחמה או זמני מצוקה, נציין את תקופת המלחמה הקרה שבין ברית המועצות לארצות הברית שאז בעצם התפתחו כל תוכניות החלל, מדינות המצויות במצב מלחמתי מפתחות פתרונות צבאיים בעוד שמדינות שלוות לא פיתחו כמעט שום מערכות מתוחכמות, שכן בכדי ליצור ולפתח צריך מניע ודרבון ואין מניע גדול ממצב תחרותי או מצוקה כדי ליזום לחדש ולפתח.

יסוד זה חייב להיות אבן דרך בבניית האישיות הרוחנית והגשמית של כל שואף ומבקש, אם לא נציב לעצמינו יעדים אם לא נכנס למחויבויות ננצל רק חלק קטן מהפוטנציאל העצום הטמון בנו.

ה'תנא דבי אליהו אומר' שעל כל יהודי לשאוף ולמר 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי', זה אומר לנו שבכל יהודי טמון פוטנציאל לגדול כאברהם יצחק ויעקב. הרמב"ם אף פוסק בהלכות תשובה שכל אחד יכול לגדול כמשה רבינו ע"ה, היינו רק להוציא את כוחותינו מהכוח אל הפועל ורק כך גדילים.

***

עשרות אלפי מסיימי ש"ס!

עד לפני שישים שנה היו אולי אחד מעיר ושניים ממשפחה שזכו לסיים את הש"ס, מי היה מאמין אז שיגיע זמן בדור חלש כשלנו ועשרות אלפי יהודים ואפילו ואולי בעיקר אותם הטרודים על המחייה ועל הכלכלה יהיו אלו שיזכו לסיים את הש"ס!

דומה שאין היום נקודה בתבל בה קיים ריכוז של יהודים שומרי תורה ומצוות שאין ביניהם יהודים שסיימו או יסיימו את הש"ס, דבר שלפני שנות דור היה בגדר חלום!

כשנתבונן נראה שזו תוצאה ישירה של כוח המחייב, יהודי הנמנה על לומדי ה'דף היומי' יודע שכל יום מחייב ומחר יש כבר דף אחר ולא משנה אם עומדים היום בערב פסח או בערב יום כיפור, לפני חתונה או ח"ו לאחר לוויה, על ה'דף היומי' לא  מוותרים. אין ספק שבין רבבות הלומדים יש אלפים שלא האמינו שהם יהיו מסיימים כפי שהם לא האמינו איך יש תמיד זמן ביום הכי עמוס ללימוד הקבוע.

וכך בכל תחום זכינו ודורנו התברך בעשרות ארגונים המעודדים את לימוד התורה בעשרות מסלולים שונים ומגוונים, כל יהודי הרוצה למצות את הפוטנציאל האלוקי הטמון בו חייב להשתלב באחת מהם  ולהבין שרק על-ידי העול והחיוב יגיע לנועם והצלחה.

כל אחד יכול להעיד שלו היו מתרימים אותו לדבר מצווה באופן שהיה עליו להפריש סכום כסף במזומן היה הדבר אצלו בגדר חלום, 'מה, אני שבקושי גומר את החודש יכול להפריש סכומים כאלו?!', אך אותו אדם עצמו יעיד שברגע שחתם על הוראת קבע חודשית הוא צבר סכומים גדולים שהופרשו מחשבונו לצדקה…

זהו הכוח של המחייב.

גדולי הדורות גדלו כתוצאה מהתחייבויות עצומות של הספקים לימודיים, התחייבויות של שעות עמל התורה, זוהי הדרך לגלות את הכוחות.

צידה לדרך:

• אם לא נציב לעצמינו יעדים, אם לא נכנס למחויבויות, ננצל רק חלק קטן מהפוטנציאל העצום הטמון בנו.
• כח המחייב גדול מאד, הבה ננצל אותו.
• מי ששואף להגיע רחוק מאוד וקובע לעצמו יעד חזק ומחייב, מובטח לו שלפחות את חצי הדרך יצליח לעבור ואף יעבור את רמת הממוצע. אך מי שיסתפק במטרה של יעד ממוצע ופשוט, ספק גדול אם יעבור את השלב הראשון בדרך ליעד…