פרסום ראשון מתוך הקונטרס 'פניני חיזוק – ימים נוראים סוכות' שיופיע אי"ה בימים הקרובים ובו כמאתיים עמודים גדושים מאוצרו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה שליט"א
הנה כבר הרבה דורות שיש ירידה בהרגשת חרדת האלול, וכמו שכתב כבר רבי ישראל סלנטר באור ישראל (מכתב יד) "מלפנים כאשר ידעתי כל איש אחזו פלצות מקול הקורא קדוש אלול", הרי מתאר לנו רבי ישראל כי בדור שלפניו הייתה פלצות ופחד בחודש אלול מאימת הדין, ואילו בזמנו, המשיך וכתב שם כי "חרדת האלול כמעט נכבתה", ויש רק דרגה קטנה מאד של אימת הדין, כך היה לפני כמאה וחמישים שנה בזמן רבי ישראל סלנטר, שעדיין לא נכבתה חרדת האלול לגמרי, והרגישו קצת את אימת הדין.
ושמעתי לפני הרבה שנים מאדם זקן מסלוצק שתיאר מה שראה בצעירותו לפני קרוב למאה שנה, שבשוק עמדו העגלונים, שזהו המקצוע הפשוט ביותר שהיה פעם, וכשהייתה פורצת ביניהם איזה מריבה בחודש אלול, מיד היה האחד אומר לחברו כיצד אתה מדבר? הרי עכשיו אלול! כך היה מפחיד אותו עם אלול, כי אלול היה מפיל פחד על האנשים הפשוטים ביותר, זה היה לפני קרוב למאה שנה, כשעדיין נשאר משהו מאימת הדין.
ואמר לי אדם שאינו מבוגר כל כך, שהוא זוכר מלפני כמה שנים שהיה מתגורר באחת מערי השדה, והיו שם בעלי בתים אנשים פשוטים, והרגיש שם את אימת הדין וחרדת האלול, אבל עכשיו הוא גר במקום תורה בקרב בני תורה, ואף על פי כן כבר אינו מרגיש את אימת הדין, עד כדי כך! זה כבר לא 'כמעט נכבתה' אלא ממש נכבתה, לא רואים את חרדת האלול, ואמנם מן הסתם יש משהו בלב, אבל אין זה ניכר.
סיבת הירידה כי לא רואים יראת שמים
מה היא הסיבה לירידת הדורות? זה לא תלוי בגאונות ולא בצדקות אלא ביראת שמים, וכמו שביאר הגרי"ס שם כי הסיבה לירידת הדורות בהרגשת חרדת האלול היא "כאשר ספו תמו גדולי היראים אשר חרדתם מאימת המשפט התראה על פניהם ועשתה רושם בלב הסרים אחריהם".
והיינו כי בדורות הקודמים היו גדולי יראה שאימת המשפט הייתה ניכרת על פניהם, וזה היה עושה רושם על הציבור ומשפיע להרגיש את חרדת האלול, אבל היום כבר אין גדולי יראה שישפיעו יראת שמים כמו שהיה פעם, וכדי לקבל יראת שמים צריכים לקבל השפעה על ידי שרואים גדולי יראה, וכיון שספו תמו גדולי היראים, נתמעטה היראה, וכבר לא מרגישים את חרדת האלול.
ושמעתי על אדם אחד לפני שנים רבות, שנסע לאחד מגדולי הצדיקים באותה תקופה, וחזר מלא התפעלות והתרשם מאד ממנו, ושאלו אותו מה ראית שגרם לך להתפעל כל כך, והשיב כי ראה אצלו שיש ריבונו של עולם, ושאלו אותו וכי לא ידעת זאת עד עכשיו? ואמר להם כי אמנם עד עכשיו 'ידעתי' אך לא 'ראיתי', וכשהלכתי אצל הצדיק ראיתי בחוש שיש ריבונו של עולם, ויש הבדל גדול בין אם יודעים או שרואים בחוש.
וראיתי בעיני בעלי בתים פשוטים מאד, שהיו מרגישים את אימת הדין, והכרתי אדם דתי פקיד בבנק שבמשך השנה היה מקבל קהל בגילוי ראש, ואף על פי כן בימים הנוראים כשהיה עולה לתורה היה בוכה מרוב התרגשות, כי נזכר באימת הדין, מפני שלמד בצעירותו בוואלוז'ין אצל הנצי"ב, ושם ראה מה היא אימת הדין, ואפילו שכל השנה כולה היה שוכח מזה, בימים נוראים היה נזכר ומתרגש עד כדי בכייה.
והיום אין בינינו אנשים כאלו שראו גדולי יראה כמו הנצי"ב, מפני ירידת הדורות, וכל דור שעובר, המושפע הוא פחות מן המשפיע, וממילא ההשפעה יורדת, כי מאחר שהמשפיע יותר קטן, גם המושפע הוא יותר קטן, ואנחנו רק יודעים שיש יום הדין, וככל שמתבוננים יותר וחושבים על זה, כך מקבלים אימת הדין.
לזכור שהיום 'אלול'
בדרך כלל בישיבות בתחילת אלול מרגישים את החיזוק וההתעוררות, שכל הסדרים מלאים בשלמות, ומרגישים רצינות מיוחדת של אלול, אבל במשך הזמן מתקררים, ואפילו באלול גופא, סוף אלול אינו כמו תחילתו.
וכפי הנראה זה הטבע, שבתחילה מרגישים התעוררות, ואחר כך מתרגלים וחוזרים לשגרה, כי ההתעוררות היא רק חיצונית, מחמת דברים חיצוניים, ועדיין הפנימיות לא השתנתה בזה, ולכן במשך הזמן חוזרים למצב הקודם. ויש להתבונן מה העצה לזה, כיצד להמשיך את החיזוק, לכל הפחות באלול עצמו, עד יום הכיפורים.
מרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל היה אומר עצה פשוטה: לזכור כל הזמן שהיום אלול. אם אדם לא מסיח דעת מכך שהיום אלול, ממילא כל הנהגתו היא אחרת, כמו שאם לא מסיחים דעת מ"שויתי השם לנגדי תמיד" כל ההנהגה היא אחרת, כך אם לא מסיחים דעת מאלול, כל ההנהגה מוכרחת להיות אחרת, הנהגה המתאימה לאלול.
צילום: שוקי לרר
