ראש-פינה המושבה בימי חול-המועד – איננה זו של ימי החול השגרתיים. בעיניי, היא לובשת חג.
טיול צפתי ל'נחל ראש-פינה' – מרחק כמה דקות נסיעה מצפת – עשוי להיות מהנה במיוחד לצפתי שכמוני, שכבר לא שבע מהשקט דהיום בצפת. כי צפת דהיום שינתה פניה, והיא כבר תוססת להפליא. ובימים אלו – כשהצינה החורפית עדיין לא הגיעה – צפת די-רועשת, בפרט מכיוון הגינה הגדולה הצמודה לבתינו.
'נחל ראש פינה' בימי חול המועד היה ריק בעליל ממטיילים. הייתי שם לבדי עם הילדים והמשפחה. שלווה סטואית שכזו, גם בראש-פינה מזמן לא פגשתי. תענוג לנשמה. חג כפשוטו. במשך שעה ארוכה היינו שם עם הילדים, שנהנו להשתכשך במימי הנחל הנובע הזה (נמוך, אבל בדיוק משום כך הוא אולטימטיבי לילדים בגילאים נמוכים), בפרט ליד פינת החי המאולתרת שמצאתי במעלה רחוב דוד שו"ב, לא הרחק מבית הכנסת הגדול שנותר לפי הבנתי, אותנטי כפי שהיה לפני למעלה ממאה שנה.
אבל מה שחיפשתי בראש-פינה, המושבה הציורית שהוקמה בידי יהודים חרדים שלוחי 'הברון' ועברה טלטלות כאלו ואחרות עוד מימי 'מסע המושבות' המפורסם, זה לא את שרידי הטבק דפה, שאז – בימי תרמ"ג – היה ידוע בטיבו המעולה. גם לא מטעי הזיתים הבלתי-נגמרים (שאולי כן נשארו מהימים ההם). בעיקר סוכות חיפשתי. ניצוצות יהודיים.
ומצאתי. לא מעט.
ממש לא הרחק מהנחל מצאתי סוכה גדולה ומכובדת ואף דאגתי לתעד (ראו תמונה)
אפילו בחנות פיצה סמוכה הייתה סוכה נחמדה (ששירתה גם אותי, תודה למוכר מסביר הפנים). מה שמוכיח את מה שתמיד ידעתי – תיוגים קל להדביק, קשה להסיר.
בראש-פינה – בניגוד אולי למה שחושבים אי אלו אנשים – מפכים כיום חיים יהודיים. במקום שקראנו עליו ב'הלל' של הבוקר, שוכנים כמה וכמה בתי כנסת מכובדים עם מתפללים מכלל גווני הקשת, ונראים בה גם לעיתים קרובות תושבים מהשכונות החרדיות בחצור הסמוכה וגם יהודים צפתיים שצריכים לעשות כאן קניות ברשתות כאלו ואחרות.
ומעל הכל – זהו מקום אידיאלי להחלפת אווירה גם לצפתיים שכמותנו, שכבר ראו פינות חמד הרבה בעיר הקסומה שלנו, עיר הפשטות והאמת, ומחפשים לטעום מעוד פינות שעושות טוב על הלב ועל הנשמה. פינות של שקט עמוק, כזה שאין יפה ממנו. כי הצפתיים אוהבים את השקט. אוהבים לפגוש את עצמם.
אלו פינות של 'וקווי ד' יחליפו כח' המאפשר גם 'זמן איכות' למשפחה בהידור, עם נחל עדין שמפכה, ובלי הרבה רעשים וצלצולים והמון אדם.
ראו הומלצתם.
חורף בריא מצפת הקרירה!
