השעה 22:40 נחשבת במושגים צפתיים למאוחרת-מאוד. אבל דווקא זוהי השעה האולטימטיבית לעלות רגלית ל'עיר' (תרגום: מדרחוב העסקים הצפתי) כדי לסדר 'סידורים' במכשיר הכספומט. זהו מנהג אברכים דבני מתא, מטעמים מובנים. ב'מרכז צליל' הכל נדם. אתה מרשה לעצמך אולי גם לפזם בלחישה איזה צליל רגש שובה-לב. רק רעשים קלים נשמעים מקיוסק סמוך שמתעקש להישאר פתוח עכשיו.
בשעה שארנבות פינת-החי הסמוכה – לידה אני חולף – כבר מזמן הלכו לנום את תנומת-הליל שלהם, אני עושה את דרכי ליד ציונו של התנא הקדוש נחום איש גמזו, ומשוחח טלפונית עם ידיד-נפש שיחת-עומק על "וימאסו בארץ" ועל ההבדל הדק והמשמעותי בין אי-אהבה לשנאה. אין שעות יפות מאלו. מניסיון.
ואז, בחסות השקט המופלא הזה והרוח הקלילה (אחרי יום חמסין שחווינו), הוא – תושב רחוב שפרינצק – משתף אותי בתחושותיו אל מול פריחתה העצומה של העיר שלנו – עיר התורה והחסידות בגליל – ברוח ובגשם.
הוא מספר שברחוב שפרינצק (עורק תחבורה מרכזי בשכונות הדרום החרדית) – הוא מגלה כל העת "פנים חדשות" של זוגות צעירים איכותיים – ליטאים, חסידים וספרדים גם יחד – משפחות שמרניות שהגיעו לחוות מקרוב את היופי הרוחני הקסום של העיר האהובה שלנו. שסילקו את הבורות והסטיגמה הכולאת את המחשבה, כדי להכיר עולמות חדשים של צפת החרדית שמשיבה עטרה ליושנה הקדמוני.
"'מצוקת הדיור'" – אתה הרי יודע וכבר כתבת על זה – זו המצאה", בטוח איש-שיחי, "כי היא פשוט לא קיימת. מי שרק רוצה – יכול לרכוש בצפת למשל דירת שלושה חדרים (70 מ"ר) במצב טוב באזור מתחרד באופן מובהק, ב-580,000 ₪ בלבד".
כשמדברים על "צפת החרדית", אז השינויים הדמוגרפיים משמעותיים מתמיד. לפי שיחה שערכתי בשבוע שעבר עם גורמי תיווך ועסקני קהילות מתברר, כי למעלה מ-50 זוגות צעירים איכותיים – ליטאים, חסידים וספרדים גם יחד – בדרך להגיע לצפת למגורי קבע ב'זמן' החדש שנפתח זה עתה (גם אם בחסות מסכות ואלכוג'ל).
באופן אישי אוכל להעיד, שזה מפעים. גם כאשר אני יורד לבית המדרש המרכזי טשערנאביל הסמוך לביתי אני נפעם לראות עוד ועוד מודעות של 'יישוב טוב' לעוד יהודים שמגיעים לחיות במקום מסוג אחר. הזוגות הצעירים מגלים את צפת, וכל פעם אתה מופתע מחדש מההיקף הבלתי-צפוי. זה מרגש בכל קנה-מידה.
"ה'גל' הגדול", מספר לי אחד העסקנים, "מגיע דווקא בימי 'בין הזמנים' – הזמן האולטימטיבי למעבר דירה בכלל ולצפת – העיר עם האוויר הצח והצלול – בפרט. עכשיו זה רק ה'סיפתח'".
כל זה קורה בלי קמפיין חזק שייקרא לכולם להגיע ל"קהילה המתפתחת". מושג שאכן שגוי בהקשר לצפת, כי על צפת לא מדברים במושגים של עיר פריפריאלית. זו עיר רוויה בציבור חרדי בכל שכונות העיר. את החרדיות מרגישים היטב-היטב בכל פינה.
לא מזמן שאלתי עסקן בכיר בציבור הליטאי בצפת מדוע אנחנו לא רואים קמפיין ארצי תוסס שיזמין את הצעירים בוגרי-הישיבות להגיע הנה. ולא, לא בגלל שהיא עיר הקודש ועיר הנשמה, שבה אנחנו זוכים לגור בשכנות לאר"י הקדוש, מרן הבית יוסף והרה"ק הבת עין זיע"א. גם אם נדבר על פתרון ל"מצוקת הדיור".
התשובה שהשיב, למותר לציין, הייתה "צפתית" למדי, פשוטה בתכלית כזו שרק העיר והפשטות יודעת להמציא.
"אנחנו לא מתחננים לאנשים שיבואו", השיב. "אנחנו לא שרויים במצוקה. מי שרוצה להגיע – מוזמן. מי שמגיע – פשוט מרוויח".
עסקן אחר, מאחת הקהילות החסידיות בעיר, הוסיף וציין בפניי כי "ללא ספק, במהלך השנים הקרובות או העשור הקרוב צפת תהיה עיר חרדית. נקודה. זו כבר עובדה ברורה ומוגמרת. השאלה היא לא אם, אלא מי יהיה חלק מהסיפור ההיסטורי המרגש הזה".
בהשאלה עכשווית אפשר לומר, שבשנים הקרובות תתקיים 'תכנית הסיפוח' של צפת לערים החרדיות הקיימות. זה רק עניין של זמן.
ובינתיים, כאמור, צפת -עיר עם אופי שקט, פנימי ואמיתי, כזה הסולד מרעשים חיצוניים – תישאר צנועה. היא לא תצעק לכולם לבוא.
איך אומר הסלוגן העירוני החדש? "אין עוד כמוה בעולם".
