לכבוד עם הספר בשבוע הספר, הדבוק בספר. שלום לכם קוראי הספר, בני עם הספר היקרים, ברוכים הבאים.
שבוע הספר – התנחל בלבבות באהבה וחיבה לאות הכתובה, כאשר המייחד אותנו כעם, בכל שכבות הגיל, הוא החיבה והקשר המגנטי לאות הכתובה. משה קיבל תורה מסיני, ומסרה… המסירה הזו מתגלגלת על פתחים ודלתות חורקים, נשמעת ברעש צורם בצירים כבדו מזוקן, אך ניחוחם מלווה אותנו, מינקות ועד זיבולא בתרייתא… האות הכתובה. תפילתנו, שתהיה זו האות הקדושה והמקדשת, המעלה את החומר הגשמי אל גנזי מרומים, ותפילה שבוקעת ועולה – היא העולה שפרי ביכורינו יעלה לרצון לפניו יתברך.
על כוחה של מילה – הפליגו בה חכמים ואין צורך להכביר מילים, אך על הירושה של המילה שמשפיעה, שמחלחלת וזורמת בעורקי – באתי הפעם לספר בקצרצרה.
***
הדבר שכאב לי ביותר בעקירתי מארץ חמדת אבות היה הדאגה לספריי היקרים, שאותם חיבבתי כבבת עיני, שהיו חלק ממני. ידעתי שחסרונם יהיה בלתי נסבל עבורי. והמסע עבר במחשבה על… הספר שנשאר מאחור.
היה זה לפני מספר שנים, עת צעדנו חרש אחר חצות הלילה, עת פסענו במדינה זרה בעיר זרה, אל תוכו של בית זר. קור מקפיא עצמות ושלג שנערם ברחובות קדמו את פנינו בליל סגריר. כאשר משב חום נעים קיבל את פנינו הלאות ואור עלה בנברשת העתיקה התלויה בתקרה הגבוהה, מפיצה אור יקרות, היה זה פיצוי נעים אחרי מסע התלאות.
מבואת הסלון הייתה מנוקדת בארונות ספרים וריהוט עתיקי יומין, כנהוג בימי הביניים. בחרדת קודש נגשנו לפתוח ולראות האם דלתות הארונות סובבים על צירם? מה מכילים הם? סקרנות של זרים גמורים. תלושים.
והנה, דלת ארון עליון בארון העתיק, נפתחת קמעה, חורקת וזעה על מקומה, נעה כבלתי מסכימה לתנועה, אוויר ארון ישן בוקע ממנו, ריח דפים עתיקים מפיץ את אפי למרות היותי תתרן מחמת עישון מזיק בימי הנעורים.
בעודי מטפס על בהונותיי, הנני מבחין בספרים שונים עתיקים למראה, השוכנים כמוחבאים מהעין. חרש חרש ובלאט אני שולח יד אל הספר, מזהה מיד שמחזור תפילה בידי.
פתחתי בעדינות וזהירות את שער הספר, וצעקת תדהמה נפלטה מפי, נבלעה באלומת הרגשות, עד כשמעט נשמט הספר מידי.
קל טוביה הכהן פישר – היה רשום באותיות עתיקות כשם הבעלים המחזיקים במחזור העתיק. ליבי ניתר בקרבי, אולי הסבא רבא שלי החזיק באוצר התפילות והדמעות הזה? איך התגלגל המחזור והשתמר כאן? תעלומה רבת שנים, שייקח לי זמן לפענח צפונותיה המפתיעות. אכן, זכיתי ואני יורשו של המחזור, והדמעות – העתיקות, של הסבא רבא, שבזמנו נראה שגם הוא התחבר לדמעותיו של סב סביו זצוק"ל ולמעלה בקודש, ממשיכות כאן במקום מגוריו לפני למעלה ממאה ועשר שנים, בעת היותו קשיש מופלג בשנים, על ידי צאצאיו, המבקשים לקדש שמו יתברך ולגלות קדושתו יתברך לעם הספר.
מחזורים אלו בנוסח אשכנז, מגלים עתיקות על נוסח תפילת קהילת עדת יראים בשנים קדמוניות.
נ.ב. רצ"ב צילום המחזורים המופלאים.
