לפעמים הסוס אינו זקוק לרוכב רק כדי שיכוון אותו בדרך, אלא גם כדי שיגרום לו ללכת. הריפוי לחשק שלא לעשות דבר או לעצלות הוא למשוך קדימה את המושכות שלנו, בעצמנו. כלומר, להחליט לפעול.
לשם כך עלינו להרהר תמיד כמה אנחנו חשובים וכמה אנחנו חסרים לעולם בכל פעם שאנו נמנעים מלפעול בגלל עצלות. עשויים להיות לאדם רעיונות יפים מאוד בחיים, והוא יכול להשמיע מילים על אידאליזם ומוכנות ועל רצון לשפר את העולם ולעשות חסד. למרות זאת, הכול יודעים שלא די במילים יפות, צריך להפוך אותן לפעולה.
כל עוד אנחנו מנסים, ואף בלי תוצאות, יש לנו הזכות להשמיע נאומים יפים בלי להישמע כמישהו שרק מדבר, כאדם בעל צביעות מוסרית. בסופו של דבר, אלו לא דיבורי סרק. אנחנו עושים מאמץ להפוך את הנאומים שלנו לפעולה. האם נצליח? אולי, כי לא תמיד זה תלוי רק ברצון שלנו.
הבעיה הגדולה נוצרת אם איננו מתאמצים. אם אנחנו עצלנים, נמנעים ממאמץ, בוחרים תמיד בנוחות במקום בעבודה, מונְחים על ידי עקרון המאמץ המינימלי, אין לנו פריבילגיה לדבר על רעיונות. זה שמעביר את המטלות היום-יומיות שלו לאחרים, ולא כדי לעסוק במטלות חשובות יותר אלא כדי להישאר בחוסר מעש, זה שאינו מוכן להושיט עזרה למי שזקוק לו באופן מיידי או שדוחה את הדברים החשובים לאחר כך כדי לנוח קצת יותר, מחבל במחויבות שלו כלפי עצמו וכלפי העולם. על ידי העצלות או על ידי הזריזות יוגדר אדם כמי שעושה או כמי שרק מדבר.
***
מה עושים? ראשית, כאשר אנחנו מדברים על מאמץ, איננו מדברים על מאמץ לא נעים דווקא. כשמשהו מוצא חן בעינינו, תמיד נעשה אותו בזריזות. כולם מצליחים לקום מוקדם מהמיטה כדי להגיע לטיסה. ברגעים כאלה, אף אחד אינו עצלן. מה שקשה הוא להיות זריז במטלות שאין לנו מוטיבציה לעשותן. מי שאוהב את המקצוע שלו, לדוגמה, אינו יכול לחכות לרגע שיגיע לעבודה. יש לנו אתגר לאהוב את המאמץ, ולשם כך אנחנו זקוקים למוטיבציה.
עלינו לדעת שאין דבר המשמח אותנו יותר מלהתבונן בפירות עמלנו. זה הסוד הגדול לאושר, וזה מה שמחדיר בנו מוטיבציה.
לעומת זאת, כשהמנוחה אינה נחוצה היא מסבה לנו תחושה מזויפת של אושר, אך לבסוף מובילה אותנו לעצבות. המאבק בעצלות הוא מאבק יום-יומי. כל יום הוא קרב אמיתי. עלינו לחשוב אך ורק על האתגר הבא, ולא על מהפכה, כדי להפוך את עצמנו לבני אדם זריזים אחת ולתמיד. כל יום הוא יום חדש.
המטרה שלנו היא, לדוגמה, לתלות היום את המכנסיים שלנו בארון, ולא להשאיר למישהו אחר לעשות זאת; או אפילו להתעורר מוקדם יותר כדי להתפלל, בלי קשר לשאלה אם מחר נעשה זאת שוב. מתמקדים ביום הנוכחי. אם ננצח בכמה קרבות, עם הזמן תהיה הזריזות לחלק מהטבע שלנו.
בימים שאנו מרגישים לא טוב, במקום לוותר על הפעולות נוכל לעשות את המטלות שלנו לקלות יותר. במקום שנרגיש מחויבים לשבת ליד השולחן וללמוד את כל הספר, נתחיל במשהו קצר ומהנה באותו ספר – על הספה. לאחר מכן נוכל ללכת צעד אחד קדימה ולעבור לשולחן, ואחר כך נתחיל לקרוא עמוד אחד מהחומר המורכב יותר, וכן הלאה, עד שננצח בקרב בע"ה.
