הרמב"ם מלמד שעל האדם לחפש תמיד את דרך האמצע בהתנהגותו. לא להיות בזבזן מדי ולא חסכן מדי; לא מופנם מדי ולא מוחצן יתר על המידה; וכן הלאה. בכל זאת, הוא מביא לנו שני מצבים יוצאי דופן: האדם צריך להשתדל להיות צנוע ורגוע ככל האפשר.
אמנם, כפי שראינו, הכעס נוצר על ידי אותו מנגנון שיוצר תגובות חשובות וחיוניות, כגון רפלקסים והתרעות על סכנה. לכן עלינו לדעת לשלוט בו, כדי שיקיים את מטרת האזהרה בלי העצבנות השלילית.
בעצם, דבר אחד הוא להילחץ במצב של סכנה אמיתית, כדי לברוח או להילחם בלי להשתהות, ודבר אחר הוא להתרגז רק מפני שלא הצלחנו להפעיל שליטה על משהו שחשבנו שאנו שולטים בו, כמו להתעצבן על אדם אחר. מה שגורם לעצבנות הוא ההבנה שאין לנו שליטה על משהו שחשבנו שיש לנו. אין דבר חיובי בסוג זה של עצבנות, ועלינו להתרחק ממנה ככל האפשר.
***
העצבנות מזיקה לגוף ולנשמה. כשאנחנו עצבניים אנחנו משחררים כמות גדולה של הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול. הם נחוצים להתמודדות עם מצבים בלתי צפויים של סכנה ממשית. ההורמונים האלה מביאים אותנו להתנהגות אימפולסיבית וחסרת היגיון, כי כשצריך לברוח מסכנה מיידית אין זמן לחשוב, ולא החשיבה הלוגית היא שתציל אותנו. אם ההורמונים האלה מופרשים בעקבות כעס ולא כמנגנון הגנה, לא ייתכן שלא נתחרט על כך מאוחר יותר. אם מישהו יסריט אותנו בעיצומה של התקפת זעם, נרגיש בושה וסלידה כאשר נצפה בסרטון הזה מאוחר יותר, בהיותנו רגועים.
ואולם, אם נעצור את העצבים ונימנע מלפעול, אך נשמור את רגש הכעס בתוכנו – גם אז יהיו לנו נזקים. בזמן שההורמונים מופרשים הנשימה נעשית מהירה יותר, השרירים והעורקים מתכווצים, הדופק עולה, האישונים מתרחבים כסימן אזהרה, כאיתות לצורך בפעולה מיידית. ואולם מכיוון שאיננו פועלים, ההורמונים אינם משלימים את משימתם אלא נשארים בזרם הדם וכך גורמים דלקת בקיבה, כיבים, לחץ דם גבוה, כאבים ועוד מרעין בישין. בלי ספק, מוטב לסבול את כל אלו מלפעול בחוסר שליטה, אבל בכל זאת זה מזיק לנו. לכן ההתנהגות האידאלית היא להימנע מלהתעצבן גם מבפנים.
אם מישהו אכן מזיק לנו או שמשהו יוצא משליטתנו, עלינו לדעת שהנזק הזה קטן לאין שיעור מהנזק שנגרם על ידי הכעס. לעיתים, בלי להתעצבן אנחנו מצליחים לפתור תוך דקה את מה שהעובד שלנו החמיץ, ואילו התאוששות ממצב של כעס עשויה לארוך יום שלם.
יותר מזה, מי שזוכה לתחושת רוגע בחייו יכול להחשיב את עצמו בר מזל גדול יותר ממי שזכה בלוטו. יש לו איכות חיים מדהימה, חברים, בריאות בנעורים ובזקנה וחיים ארוכים, זאת נוסף על היותו נעים לכל סובביו.
***
התנהלות בהתאם לצעדים שרשמנו עד כה, מתוך הבנת משמעות הענווה, שאין לנו שליטה אמיתית על הדברים, מתוך השגת אמונה ואמון בהי"ת ובידיעה שכל המצבים תוכננו מלמעלה ומאפשרים לנשמה שלנו לפקד, קרוב לוודאי תפטור אותנו מהמידה השלילית הזאת.
לא קל להגיע למטרה הזאת, אך איננו יכולים להרים ידיים. ננסה שוב, וקרוב לוודאי שניכשל שוב. התרגיל הזה חשוב ולו כדי שנוכל למדוד את גודל האתגר. ואולם, כפי שידוע לנו, אחד המאפיינים המרכזיים של העם היהודי הוא העקשנות, במובן החיובי שלה; לדעת איך לא להרים ידיים, לזכור שאין תבוסה רק נפילות חלקיות, שקורות לנו כדי שנוכל להתרומם אחר כך, חזקים יותר.
הבה נתמיד. אף על פי שניפול ונטעה – נמדוד ונבדוק אם, עם הזמן, הנפילות שלנו קטנות יותר, תדירות פחות ונמשכות זמן קצר יותר. אם קודם היינו מתעצבנים מאוד (או טועים בכל מאפיין אחר) כמה פעמים ביום, ועכשיו התדירות והעוצמה ירדו, ואנו מצליחים להירגע מהר יותר, משמעות הדבר שהשגנו את מטרתנו. ערוך השוואה בין הדרך שבה אתה מגיב היום למצב מסוים ובין הדרך שבה היית מגיב לפני שנתיים. עוד שנתיים עשה את אותו הדבר, ותראה את ההתקדמות.
חשוב מאוד לדעת ששינוי ממשי הוא שינוי אמיתי רק אם משיגים אותו בהדרגה ובמתינות והוא מלווה בשינוי פנימי.
לכן נכון לנסות לשאת ככל האפשר את הכעס שלנו או כל אינסטינקט מזיק אחר, באופן זמני, תוך קבלת העובדה שעדיין איננו יצורים רגועים או בעלי מעלות אידאליות. עלינו לקבל את חוסר השלמות שלנו ולאפשר את הזמן הנחוץ לשינוי.
לאחר מכן אנו עוברים לשלב אמיתי ופנימי, שלב השינוי האינטימי והמהותי.
כשאנו יודעים לשאת מצבים קשים המנוגדים לתוכניות שלנו, איננו מיטיבים אך ורק עם הגוף והנשמה שלנו. אנחנו משפרים גם את חייהם של אחרים. אנחנו נעשים לאנשים גמישים יותר, סבלניים יותר ותובעניים פחות. אנו יודעים גם לוותר יותר לטובת אחרים, מגלים סובלנות רבה יותר למגרעות הזולת ומשפרים את מערכות היחסים שלנו. כך קל לנו יותר לדבר ישירות עם אלה שקודם לכן לא היה לנו אומץ לדבר. לבסוף נהיה אנשים טובים יותר.
תגובה אחת
מהממממם