ידוע עובדה שהייתה במקום ישוב שגרו שם כמה מתלמידי הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, והיה מתגורר אצלם יהודי רשע שהיה 'מוסר' ו'מלשין', וסבלו הימנו צרות רבות.
בבוא ימי החנוכה נסעו התלמידים להסתופף בלובלין בצל רבם הרה"ק החוזה זי"ע, ביקשום אנשי המקום כי יזכירו בקודש פנימה את שם האיש ה'מוסר' לרעה ויציגו לפניו את סבלותם. וכך עשו, התייצבו ובאו אל הרה"ק מלובלין, וכאשר הביאו לפניו את ה'קויטל' ובו כתוב שם ה'מוסר' ואת אשר מיצר להם, נענה ואמר בתמיהה: 'ער לייכט דאך'… – הלא הוא מאיר וזורח'… ויצאו החסידים מחדרו הק' בשברון לב.
לאחר חנוכה כאשר נכנסו להיפרד מרבם ולקבל 'ברכת פרידה' התיישבו בדעתם להזכיר שוב את שמו של ה'מוסר'. כשהגישו את ה'קויטל' אמר החוזה זי"ע: 'עתה הנני רואה אל נכון את דרכי האיש ומעלליו', ונענה החוזה ואמר: שבעת אשר הגישו לפניו 'קויטל' הראשון באותה שעה הדליק אותו ה'מוסר' נרות חנוכה, ולכך היה זורח ומאיר מאד. ולא נראה עליו כלל כי רשע הוא…
וההסבר הוא כפי המובא בספרים, שבשעת הדלקת נרות החנוכה הוא שעת רצון ומבטל את מידת הדין ומעורר למידת רחמים (כ"כ הגאון רבי חיים פאלאג'י בספרו 'רפואה וחיים' פרק ה' אות ע"א על פי הזוה"ק פרשת במדבר, שסגולת המנורה בביהמ"ק היתה דוגמת השופר בר"ה, לבטל את מדת הדין ולעורר את מדת הרחמים).
שכשאדם מברך על נרות חנוכה, מתעוררות שלשה עשר מדות של רחמים עליו ועל כלל ישראל, כן הובא קב הישר פרק צ"ו, והוסיף שם שהמלאכים באים לשמוע את ברכתו של האדם בשעה שהוא מברך על הדלקת נר חנוכה ומברכים אותו (ראה גם בכף החיים סי' תרעו אות ח'). ולא סתם היה אותו איש המוסר והמלשין זורח בשעת ההדלקה, כי המלאכים בירכוהו ונתעוררו עליו י"ג מידות של רחמים.
כדאי לעיין שם בקו הישר (פרק צ"ו) שכותב דברים נוראים ונשגבים ומדרגות נעלות ורמות בשעה שאדם מדליק את נרות החנוכה. בעל הקו הישר כותב: "הדלקת נרות חנוכה היא הדלקה של קודש, ויש בנרות קדושה נפלאה שאי אפשר לשער, ואילו היינו בעלי מדריגה של רוח הקודש, היינו זוכים לדעת עתידות על ידי הנר של חנוכה".
נמוך דרגה יכול להתעלות במעלות רמות
ואם באנשים נמוכים כן, הרי שבוודאי ב'בעלי דרגה' שיכולים להתקרב את הבורא בימים אלו ולזרוח באור ד'. במיוחד אלו המחשבים עצמם ל'נמוכים', שיכולים להגיע ב'נמיכותם' לדרגות גבוהות נעלות ביותר.
הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, מפרש הפסוק המובא בפרשתנו (מקץ) הנקראת בשבת חנוכה, שיוסף אמר לאחיו 'האיש אשר ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי לעבד'. שכן ידוע שכשאחד מוזג כוס לחברו, המוזג הוא הגבוה ומחזיק הכוס הוא הנמוך, ונשפך מן הגבוה אל הנמוך. ובזה אפשר לפרש 'האיש אשר ימצא הגביע בידו' – היינו האיש הנמצא במקום נמוך, שמכניע עצמו – 'הוא יהיה לי לעבד' – 'ווער סי איז דער נמוך דער איז א עבד פארן רבונו-של-עולם, – דער ווארט קען ניצן אופין גאנצין לעבן! – מי שמחזיק את עצמו ל'נמוך', הוא יכול להיות עבד להקב"ה – אמרה זו יכולה לסייע ולהועיל לכל החיים. שרק בשפלות וע"י הכנעה, יכול האדם להגיע ולעלות לדרגה גבוהה.
ומהי ההכנעה? כשאינו עונה כשעולבים אותו. הגמרא (במסכת שבת דף פ"ח ע"ב ובמס' גיטין דף ל"ו ע"ב) "הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
