מרן הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א
שמעתי ממרן הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל, שסיפר מעשה שאירע בעיירה וולאזי'ן. היה שם ת"ח ידוע כבקי גדול בש"ס ופוסקים. יום אחד בשעה שסעד את לבו בחבורה, בא אחד הצורבים ושאלו על איזה ענין היכן מקורו בש"ס. למרבה הפלא, אף ששמו היה ידוע כאחד שאי אפשר לתופסו באי ידיעת איזה הלכה, דין, או מנהג, לא ידע להשיב.
כשבני החבורה בדקו ועיינו בדבר הם מצאו כי התשובה נמצאת כתובה מפורש בתוספות. מרוב תדהמה ובלבול על כך שתוספות מפורש נעלם ממנו, קם מיד ועוד קודם ברכת המזון עזב את השולחן וברח לעיירה קטנה ומרוחקת, שם ישב והשקיע עצמו בעולמה של תורה בלא הפסק למשך כשבע שנים, ולבסוף נהיה לגדול בישראל.
כאשר סיפרו את הדברים לפני אבי הישיבות רבינו חיים מוולאזי'ן זיע"א, ושאלוהו לחוות דעתו על מעשה זה, השיב, כי ודאי זה שיצא קודם לברכת המזון אינו כדין, אבל ברור הדבר שאם אותו ת"ח היה שוהה וממתין עד לאחר ברכת המזון, רוח ההתעוררות הייתה חולפת והוא לא היה תופס עצמו והולך ומשקיע כל כוחו בעמל ושקיעות נוראה בתורה.
נמצאים אנו בימים נעלים, ערב ימי הדין והמשפט, ימים שהאדם מוכרח להתבונן במעשיו ולתפוס עצמו ולשנות מעשיו לטובה אפילו במשהו. כל אדם חייב לעשות איזה שינוי, לקבל על עצמו קבלה, אפילו קטנה. והדבר פשוט שעדיף לאדם לקבל קבלה בדבר קטן שיוכל לעמוד בה, מאשר קבלה בדבר יותר חשוב שלא יוכל לעמוד בה, בבחינת תפסת מרובה לא תפסת.
הבה נתבונן ונשים אל לבנו מהי כוחה של התעוררות פנימית, ומיד כשהיא מופיעה אצל האדם יראה לתפוס את עצמו לנצל את רגע ההתעוררות ויעשה מעשה, שח"ו לא יפספס את השעה.
ימים אלו, ימי האלול, הם ימים מסוגלים להתעוררות הלב. זו מתנה שהקב"ה נתן לכלל ישראל, ולכן צריך כל אחד לראות איך יגרום לעצמו רגעים של התעוררות.
העצה לזה היא להשקיע בלימוד המוסר ברגש ובהתפעלות שע"י כך האדם מתעורר. וכמו שכתב רבינו יונה, שאם האדם לא יעורר עצמו, מה יועילוהו המוסרים. ננצל את אותם רגעים ונתפוס אותם בטרם יחלפו וד' הטוב יערה עלינו רוח טהרה ממרום להשיב אותנו בתשובה שלמה ונזכה לכוח"ט ולנחת מכל צאצאינו.
צילום: שוקי לרר
